דין וחשבון על ליהיא ואשתו שריה, ועל ארבעת בניו, הנקראים, (החל מהבכור) למאן, למואל, סם ונפי. ה' מזהיר את לח"י לצאת מארץ ירושלים, כי הוא מתנבא לעם על עוונם והם מבקשים להרוס את חייו. הוא יוצא למסע של שלושה ימים במדבר עם משפחתו. נפי לוקח את אחיו וחוזר לארץ ירושלים לאחר תיעוד היהודים. חשבון סבלם. הם לוקחים את בנות ישמעאל לאישה. הם לוקחים את משפחותיהם ויוצאים למדבר. סבלם ותלאותיהם במדבר. מהלך מסעותיהם. הם מגיעים למים הגדולים. אחיו של נפי מורדים בו. הוא מביך אותם, ובנה ספינה. הם קוראים את שם המקום שופע. הם חוצים את המים הגדולים אל הארץ המובטחת, וכן הלאה. זה לפי החשבון של נפי; או במילים אחרות, אני, נפי, כתבתי את הרשומה הזו.

1 אני, נפי, לאחר שנולדתי להורים טובים, על כן למדתי במקצת בכל הלמידה של אבי; וראיתי ייסורים רבים במרוצת ימי, אף על פי כן, בהיותי חן בעיני ה' בכל ימי; כן, לאחר שהייתה לי ידע רב בטובו ובמסתורין של אלוהים, על כן אני עורך תיעוד של הליכי בימי.

2 כן, אני כותב רישום בשפת אבי, המורכב מלימוד היהודים ושפת המצרים.

3 וידעתי כי התיעוד אשר אני משמיע הוא אמת; ועשיתי אותו במו ידי; ואני מכין אותו לפי ידיעתי.

4 כי התרחש בתחלת השנה הראשונה למלכות צדקיהו מלך יהודה (אבי לח"י ישב בירושלים בכל ימיו); ובאותה שנה באו נביאים רבים, שניבאו לעם שעליהם לחזור בתשובה, או שהעיר הגדולה בירושלים תיהרס.

5 לפיכך קרה שאבי, ליהיא, בצאתו התפלל אל ה', כן, אפילו בכל לבו, למען עמו.

6 ויהי בהתפללו אל ה', בא עמוד אש וישב על סלע לפניו; ויראה ושמע הרבה; ובגלל הדברים אשר ראה ושמע רעד ורעד מאוד.

7 ויהי כי חזר אל ביתו בירושלים; וַיִּשְׁלַח אֶת עַצְמוֹ עַל מִשְׁכַּתּוֹ, לְהִתְעַסֵּף אֶת הַרוּחַ וְאֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאָה.

8 ובהיותו נסחף כך ברוח, הוא נסחף בחזון, אפילו שראה את השמים פתוחים, והוא חשב שהוא ראה את אלוהים יושב על כסאו, מוקף באינספור קבוצות של מלאכים בגישה של שירה והלל. אלוהים.

9 ויהי כי ראה אחד יורד מתוך השמים, והוא ראה כי זוהר שלו היה מעל זו של השמש בצהריים.

10 והוא גם ראה עוד עשר עשר אחריו, וזוהרם עלה על זו של הכוכבים ברקיע.

יא וירדו ויצאו על פני האדמה; וַיָּבֹא הָרִאשׁוֹן וְהִתְעוֹדֵר לִפְנֵי אָבִי, וַיִּתֵּן לוֹ אֶת-בְּסֵפֶר, וַיֹּאמֶר לוֹ שֶׁיִּקְרָא.

12 ויהי בשעה שקרא, הוא התמלא ברוח ה'.

יג וַיִּקְרָא לֵאמֹר וַיְהִי יְרוּשָׁלִָם כִּי-רָאִיתִי אֶת-הַתּוֹעֵבֶתֶךָ. כן, ודברים רבים קרא אבי על בי-ירושלים, כי תיהרס, ואת יושביה; רבים יאבדו בחרב ורבים ייגרמו בשבי לבבל.

14 ויהי שכאשר אבי קרא וראה דברים גדולים ומופלאים, הוא קרא דברים רבים לאדון; כגון: גדולות ומופלאות מעשיך ה' אלוקים! כסאך גבוה בשמים, ועוצמתך וטובך ורחמיך על כל יושבי הארץ; ובגלל שאתה רחום, לא תסבול את הבאים אליך שהם יאבדו!

15 וכדרך זה היה שפת אבי בהלל אלוהיו; כי שמחה נפשו, וכל לבו נתמלא, מפני הדברים אשר ראה, כן, אשר הראה לו ה'.

16 ועתה אני, נפי, אינני עושה חשבון מלא על הדברים אשר כתב אבי, כי הוא כתב דברים רבים אשר ראה בחזונות ובחלומות; וכן כתב דברים רבים אשר התנבא ודיבר אל בניו, אשר לא אעשה חשבון מלא.

17 אבל אעשה דין וחשבון על מעשי בימי. הנה, אני מקצר את התיעוד של אבי, על גבי לוחות אשר עשיתי במו ידי; לכן, לאחר שאקצר את התיעוד של אבי אז אעשה דין וחשבון על חיי.

18 לכן, הייתי רוצה שתדעו, שלאחר שה' הראה כל כך הרבה דברים נפלאים לאבי, לח"י, כן, על חורבן ירושלים, הנה הוא יצא אל העם, והתחיל להתנבא ולהכריז בפניו. אותם על הדברים אשר ראה ושמע.

19 ויהי שהיהודים לעגו לו בגלל הדברים שהעיד עליהם; כי הוא העיד באמת על רשעתם ועל תועבותם; והעיד שהדברים שראה ושמע, וגם הדברים שקרא בספר, התגלו בבירור על ביאת המשיח, וגם על גאולת העולם.

20 וכאשר שמעו היהודים את הדברים האלה כעסו עליו; כן, כמו עם הנביאים של פעם, אשר גירשו, וסקלו, והרגו; וכן ביקשו את נפשו למען יקחו אותם. אבל הנה, אני, נפי, אראה לך שרחמי האדון העדינים הם על כל אלה שהוא בחר, בגלל אמונתם, כדי להפוך אותם לחזקים עד לכוח הגאולה.

1 כי הנה, התרחש כי יהוה דיבר אל אבי, כן, אפילו בחלום, ואמר לו: ברוך אתה ליה, בגלל הדברים אשר עשית; ומפני שהיית נאמן והצהרת לעם הזה את הדברים אשר ציוויתי אותך, הנה הם מבקשים ליטול את שמחתך.

2 ויהי כי ה' ציווה על אבי, בחלום, לקחת את משפחתו ולצאת אל המדבר.

3 ויהי כי הוא ציית לדברי יהוה, על כן עשה כפי שה' ציווה אותו.

4 ויהי כי יצא אל המדבר. ועזב את ביתו ואת ארץ נחלתו ואת זהבו וכספו ויקרותיו ולא לקח עמו דבר מלבד משפחתו ומזנתו ואוהלים ויצא אל המדבר.

5 וירד בגבול ליד חוף ים סוף; וַיֵּסַע בַּמִּדְבָּר בְּגַבּוֹל אֲשֶׁר קָרוֹב אֶת-יַם-סוף; והוא אכן נסע במדבר עם משפחתו, שהייתה מורכבת מאמי, שריה, ואחיי הגדולים, שהם למאן, למואל וסם.

6 ויהי כאשר נסע שלשת ימים במדבר, חנה את אוהלו בבקעה לצד נחל מים.

7 ויהי כי בנה מזבח של אבנים ועשה תרומה לה' והודה לה' אלוקינו.

8 ויהי כי קרא את שם הנהר, למאן, והוא נשפך לים סוף; וְהָיָה הַבְּעִיקָה בְּגַבּוּל הַקָּדוֹל לְפִיהָ.

9 וכאשר ראה אבי שמי הנהר נשפכים אל מעיין ים סוף, הוא דיבר אל למאן, לאמר: אוי שתהיה כמו הנהר הזה, רץ ללא הרף אל מעיין כל הצדקה!

10 וכן אמר אל-למואל: הוי תהי כמו העמק הזה, איתן ואיתן, ובלתי מניע בשמירת מצוות ה'!

11 עכשיו הוא דיבר בגלל קשיחות הצוואר של למאן ולמואל; כי הנה הם מלמלו בהרבה דברים נגד אביהם, כי הוא היה איש חזון, והוציא אותם מארץ ירושלים לעזוב את ארץ נחלתם ואת זהבם וכספם ואת חפציהם. , לגווע במדבר. וְזֶה אָמְרוּ שֶׁעָשָׂה מִפְּנֵי דִּמְיוֹנוֹת לִבּוֹ הַשְּׂכָלִים.

12 וכך למאן ולמואל, בהיותם הבכורים, מלמלו נגד אביהם. והם מילמלו כי לא ידעו את מעשיו של האלוהים ההוא אשר יצר אותם.

13 גם הם לא האמינו שירושלים, אותה עיר גדולה, יכולה להיהרס על פי דברי הנביאים. והיו כמו היהודים אשר בירושלים, אשר ביקשו ליטול את נפש אבי.

14 ויהי שאבי דיבר אליהם בעמק למואל, בעוצמה, בהיותו מלא ברוח, עד אשר רעדו מסגרתיהם לפניו. וַיַּבְלֵל אוֹתָם, שֶׁלֹּא יָעְזוּ לִבְטֹר עָלָיו; לפיכך, הם עשו כפי שציווה אותם.

15 ואבי ישב במעון.

16 ויהי שאני, נפי, צעיר מאוד, בכל זאת גדול קומה, וגם בעל תשוקות גדולות לדעת על המסתורין של אלוהים, על כן, זעקתי אל ה'; והנה ביקר אותי, ורכך את לבי כי האמנתי לכל הדברים אשר נאמרו אבי; לפיכך, לא התחרפנתי נגדו כמו אחיי.

17 ודיברתי אל סם והודעתי לו את הדברים אשר גילה לי ה' ברוח קודשו. ויהי כי הוא האמין בדברי.

18 אך הנה, למאן ולמואל לא שמעו לדבריי; וּבְהִתְרַעְתִּי מִפְּנֵי קְשׁוֹת לִבָּם, קָרָאתִי אֶל ה' בִּשְׁבִילֶם.

19 ויהי כי יהוה דיבר אלי באומרו: ברוך אתה, נפי, בגלל אמונתך, כי חיפשת אותי בשקידה, בשפל לב.

20 וככל שתשמרו את מצוותי תצליחו ותובלתם לתפל הבטחה; כן ארץ אשר הכנתי לך; כן, ארץ שהיא בחירה על פני כל שאר הארצות.

21 וככל אשר ימרדו בך אחיך, יכרתו מפני ה'.

22 וככל שתשמור את מצוותי, תעשה לך מורה ומורה על אחיך.

23 כִּי הִנֵּה בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיוּ מְבַלְּלִים עָלַי, אֲנִי אֶקַלֵּל אוֹתָם אֲפִלּוּ בְּקִלָּה חֲרוֹפָה, וְלֹא יִהְיֶה לָהֶם כֹּחַ עַל זַרְעֶךָ, אֶלָּא שֶׁיִּתְפַּלְּלוּ עָלַי גַּם.

24 ואם כן הם ימרדו בי, הם יהיו מזרע לזרעך לעורר אותם בדרכי הזיכרון.

1 ויהי שאני, נפי, חזרתי מלדבר עם ה' אל אוהל אבי.

2 ויהי כי דיבר אלי לאמר: הנה חלמתי חלום אשר צוה לי ה' כי אתה ואחיך תשוב לירושלים.

3 כי הנה, ללבן יש תיעוד של היהודים וגם אילן היוחסין של אבותי, והם חרוטים על לוחות נחושת.

4 לפיכך, ה' ציווה עלי אתה ואחיך ללכת אל בית לבן, ולחפש את הרישומים, ולהוריד אותם הנה למדבר.

5 ועתה הנה אחיך ממלמלים לאמר דבר קשה אשר דרשתי מהם; אֲבָל הִנֵּה לֹא-דַרְתִּי מֵהֶם, אֶלָּא מִצְוַת יְהוָה.

6 על כן לך בני ותמצא חן בעיני ה' כי לא מלמלת.

7 ויהי, כי אני, נפי, אמרתי לאבי: אלך ואעשה את הדברים אשר ציווה יהוה, כי אני יודע כי יהוה אינו נותן מצוות לבני האדם, אלא הוא יכין דרך. למען ישימו את הדבר אשר ציווה אותם.

8 ויהי כאשר שמע אבי את הדברים הללו שמח מאוד, כי ידע כי התברכתי מה'.

9 ואני, נפי, ואחיי יצאנו במסענו במדבר, עם אוהלינו, לעלות לארץ ירושלים.

10 ויהי כשעלינו לארץ ירושלים, אני ואחיי התייעצנו איש עם רעהו.

11 והפילנו גורל מי מאיתנו יכנס אל בית לבן. ויהי, שהגורל נפל על למאן; ויכנס למאן אל בית לבן וידבר עמו בשבתו בביתו.

12 והוא חפץ בלבן את הרישומים אשר חקוקים על לוחות הנחושת, אשר מכילים את אילן היוחסין של אבי.

13 והנה, התרחש, כעס לבן, וגירש אותו מפניו; והוא לא היה רוצה שיהיו לו הרישומים. לפיכך אמר לו: הנה אתה גזלן, והורגך.

14 אך למאן ברח מפניו וסיפר לנו את הדברים אשר עשה לבן. וְהִתְחִילוּ מְאֹד מְאֹד, וְאַחִי עָמְדוּ לִשְׁבֹּת אֶל אָבִי בַּמִּדְבָּר.

15 אבל הנה אמרתי להם כי חי ה' וחיינו לא נרד אל אבינו במדבר עד שנשלם את הדבר אשר ציווה ה' עלינו.

16 לפיכך, נהיה נאמנים בשמירת מצוות ה'; על כן נרד אל ארץ נחלת אבינו כי הנה השאיר זהב וכסף וכל עושר. ואת כל זה עשה בגלל מצוות ה'.

17 כִּי יָדַע כִּי יְרוּשָׁלִָם יִהְיֶה לְהַחֲרִידָה מִפְּנֵי רָשָׁע הָעָם.

18 כי הנה הם דחו את דברי הנביאים. לָכֵן אִם יִשְׁכַּן אָבִי בָּאָרֶץ אַחֲרֵי שֶׁיִּצְוָה שֶׁיִּצְוָוָה לְבָרַח מֵ לפיכך, חייב להיות שהוא יברח מהארץ.

19 והנה חכמה באלוהים היא שנשיג את הרשומות האלה כדי שנשמור לבנינו את שפת אבותינו;

20 וגם כדי שנוכל לשמור להם את הדברים שנאמרו בפי כל הנביאים הקדושים, שנמסרו להם ברוח ובכוח אלוהים, מאז ראשית העולם, ועד הזמן הנוכחי הזה.

21 ויהי כי לפי לשון זה שכנעתי את אחי למען יהיו נאמנים בשמירת מצוות אלהים.

22 ויהי כי ירדנו אל ארץ נחלתנו ואספנו את הגולד שלנו ואת הכסף שלנו ואת חפצינו.

23 ואחרי שאספנו את הדברים האלה, עלינו שוב אל בית לבן.

24 ויהי שנכנסנו אל לבן ובקשנו ממנו שיתן לנו את הרישומים אשר חרוטים על לוחות הנחושת, בעבורם ניתן לו את זהבנו וכספנו ואת כלנו. דברים יקרים.

25 ויהי כי כאשר ראה לבן את רכושנו, וכי הוא היה גדול מאוד, הוא התאה בו, עד שגירש אותנו, ושלח את עבדיו להרוג אותנו, כדי שישיג את רכושנו.

26 ויהי כי נמלטנו לפני עבדי לבן ונאלצנו להשאיר מאחור את רכושנו ונפל ביד לבן.

27 ויהי כי נמלטנו אל המדבר ועבדי לבן לא השגו אותנו ונתחננו בחלל הסלע.

28 ויקרה שלמאן כעס עלי, וגם על אבי; וכן היה למואל, כי הוא שמע לדברי למאן. לכן למאן ולמואל דיברו אלינו, אחיהם הצעירים, מילים קשות רבות, והם הכו אותנו אפילו במוט.

29 ויהי כאשר הכו אותנו במטה, הנה מלאך ה' בא ועמד לפניהם, וידבר אליהם לאמר: מדוע אתם מכים את אחיכם הצעיר במטה? הֲלֹא יָדַעְתֶּם כִּי בּוֹחַר יְהוָה לְהַחֲזִיר עָלֵיכֶם וְזֶה מִפְּנֵי עֲווֹנֵיכֶם? הנה שוב תעלו לירושלים, וה' ימסור את לבן בידכם.

30 ואחרי שהמלאך דיבר אלינו, הוא הלך.

31 ולאחר שהמלאך הסתלק, שוב התחילו למן ולמואל למלמל, ואמרו: כיצד ייתכן שה' ימסור את לבן בידינו? הִנֵּה, גִּבּוֹר הוּא, וְיָכוֹל לִצְווֹת חֲמִשִּׁים, וְאַף יָכוֹל לִהְיוֹת חֲמִשִּׁים; אז למה לא אנחנו?

1 ויהי כי דברתי אל אחי לאמר נעלה שוב לירושלים ונאמין בשמירת מצוות ה'; כי הנה הוא חזק יותר מכל הארץ, אז למה לא חזק יותר מלבן וחמישים שלו, כן, או אפילו מעשרות האלפים שלו?

2 על כן נעלה; נהיה חזקים כמו משה; כי באמת דיבר אל מימי ים סוף והם נחלקו לכאן ולכאן, ואבותינו עברו, מהשבי, על אדמה יבשה, וצבאות פרעה הלכו בעקבותיו וטבעו במי ים סוף

3 עתה הנה אתם יודעים כי זה נכון; וכן אתם יודעים כי מלאך דיבר אליכם; למה אתה יכול לפקפק? הבה נעלה למעלה; ה' יכול להצילנו כאבותינו ולהשמיד את לבן כמצרים.

4 עתה, כאשר דיברתי את הדברים הללו, הם עדיין זעמו, ועדיין המשיכו למלמל; אף על פי כן הם עקבו אחרי עד שבאנו בלי חומות ירושלים.

5 ויהי בלילה; וגרמתי להם להסתיר את עצמם בלי החומות. ואחרי שהסתתרו, התגנבתי, נפי, אל העיר ויצאתי לעבר בית לבן.

6 ואני נרגשתי מהרוח, מבלי לדעת מראש את הדברים שעלי לעשות.

7 אף-על-פי-כן יצאתי ובקרבתי אל בית לבן ראיתי אדם, והוא נפל ארצה לפני, כי היה שיכור מיין.

8 ובבואי אליו מצאתי כי זה לבן.

9 וראיתי את חרבו, והוצאתי אותה מנדן; והידית שלו הייתה מזהב טהור, ועבודתה הייתה נאה ביותר, וראיתי שהלהב שלה היה מפלדה יקרה ביותר.

10 ויהי כי הרוח אולצתי להרוג את לבן; אבל אמרתי בלבי: לעולם לא שפכתי בשום עת את דם האדם. ואני התכווצתי והייתי רוצה שלא אהרוג אותו.

11 ושוב אמרה אלי הרוח: הנה ה' מסר אותו בידיך. כן, וגם ידעתי שהוא ביקש ליטול את חיי; כן, ולא שמע למצוות ה'; והוא גם לקח את רכושנו.

12 ויהי שהרוח אמרה אלי שוב: הרג אותו, כי ה' מסר אותו בידיך;

יג הִנֵּה יְהוָה מְשַׁחֵט אֶת-בַּרְשָׁעִים לְהוֹצִיא אֶת-יְצִיקָתוֹ. עדיף שאדם אחד ימות מאשר שעם ידדל ותאבד באמונה שלמה.

14 ועתה, כאשר אני, נפי, שמעתי את הדברים הללו, זכרתי את דברי ה' אשר דיבר אלי במדבר, באומרו כי: ככל שזרעך ישמור את מצוותי, הם ישגשגו בארץ ההבטחה. .

15 כן, ואני גם חשבתי שהם לא יכולים לקיים את מצוות ה' על פי תורת משה, אלא שתהיה להם התורה.

16 וידעתי גם שהעלא חקוק על לוחות הנחושת.

17 ושוב ידעתי כי ה' מסר את לבן בידי מסיבה זו - כדי שאוכל להשיג את הרישומים לפי מצוותיו.

18 על כן שמעתי לקול הרוח, ולקחתי את לבן בשער הראש והכתתי את ראשו בחרבתו.

19 ואחרי שהכרתי את ראשו בחרבו, לקחתי את בגדי לבן ושמתי אותם על גופי; כן, אפילו כל דבר; וחגורתי את שריונו על חלצי.

20 ואחרי שעשיתי זאת, יצאתי אל אוצר לבן. ובצאתי אל אוצר לבן, הנה ראיתי את משרתו של לבן בעל מפתחות האוצר. וְצִוָּתִי אוֹתוֹ בְּקוֹל לָבָן, שֶׁיֵּלֶךְ אִתִּי אֶל הַגּוֹז.

21 וחשב אותי להיות אדוניו, לבן, כי הוא ראה את הבגדים וגם את החרב החגורה על חלצי.

22 וַיְדַבֵּר אֵלַי עַל-זִקְנֵי הַיְהוּדִים כִּי יָדַע כִּי אֲדֹנָיו לָבָן הָיָה בְּלִילָה בָּהֶם.

23 ואני דברתי אליו כאילו היה לבן.

24 וכן דברתי אליו שאשא את החריטות אשר על לוחות הנחושת אל אחי הגדולים אשר מחוץ לחומות.

25 וגם אמרתי לו שילך אחרי.

26 והוא, בהנחה שדיברתי על אחי הכנסייה, וכי אני באמת לבן ההוא אשר הרגתי, על כן הוא הלך אחרי.

27 וידבר אלי פעמים רבות על זקני היהודים בצאתי אל אחי אשר מחוץ לחומות.

28 וזה קרה שכאשר למאן ראה אותי הוא נבהל מאוד, וגם למואל וסם. וַיִּבְסוּ מִפְּנֵי פָּנַי; כי הם שיערו שזה לבן, וכי הוא הרג אותי וביקש ליטול גם את נפשם.

29 ויהי כי קראתי אחריהם והם שמעו אותי; לכן הם חדלו לברוח מפניי.

30 ויהי כאשר ראה עבד לבן את אחי החל לרעוד, ועמד לברוח מלפניי ולשוב אל העיר ירושלים.

31 ועתה אני, נפי, בהיותי אדם גדול קומה, וגם קיבלתי כוח רב של יהוה, על כן תפסתי את עבד לבן והחזקתי אותו כדי שלא יברח.

32 ויהי כי דיברתי עמו, כי אם ישמע לדבריי, חי ה' וחיי, גם כדי שאם ישמע לדברינו, נחסוך על חייו.

33 ודיברתי אליו שבועה שלא ירא; שיהיה בן חורין כמונו אם יירד איתנו במדבר.

34 וכן דברתי אליו לאמר: אמנם ה' ציווה עלינו לעשות את הדבר הזה; וְלֹא נִשְׂקְדוּ בְּקִמְרוֹת ה'? לפיכך, אם תרד אל המדבר אל אבי, יהיה לך מקום עמנו.

35 ויהי כי אזורם אומץ על הדברים אשר דברתי. עתה היה צורם שם העבד; והבטיח כי ירד אל המדבר אל אבינו. כן, וכן נשבע לנו שיתעכב עמנו מעתה ואילך.

36 עתה רצינו שהוא ישהה ​​עמנו בשל כך, כדי שלא ידעו היהודים על בריחתנו למדבר, פן ירדפו אותנו וישמידנו.

37 ויהי שכאשר נשבע לנו זורם, נפסקו חששותינו לגביו.

38 ויהי שלקחנו את לוחות הנחושת ואת עבד לבן, ויצאנו אל המדבר, ונסענו אל משפחת אבינו.

1 ויהי לאחר שירדנו אל המדבר אל אבינו, הנה הוא התמלא בשמחה, וגם אמי שריה שמחה מאוד, כי היא באמת התאבלה בגללנו.

2 כִּי חָזְרָה כִּי נָסָפְנוּ בַּמִּדְבָּר; והיא גם התלוננה נגד אבי ואמרה לו שהוא איש חזון; לאמר: הנה הוצאת אותנו מארץ נחלתנו, ובני אין עוד, ואנו נספים במדבר.

3 ואחרי לשון זה התלוננה אמי על אבי.

4 ויהי כי דבר אליה אבי לאמר אני יודע כי איש חזון אני; כי אם לא ראיתי את דברי אלוהים בחזון לא הייתי יודע את טובו של אלוהים, אלא שהיתי בירושלים, ונספה עם אחי.

5 אבל הנה, זכיתי לתפל של הבטחה, שבה אני עושה שמח; כן, וידעתי כי יציל ה' את בני מידיו של לבן וישיב אותם אלינו במדבר.

6 ולפי לשון זה ניחם אבי לח"י את אמי שריה באשר נסענו במדבר עד ארץ ירושלים, להשיג את תיעוד היהודים.

7 וכששבנו אל אוהל אבי והנה מלאת שמחתם ואימי נחמה.

8 וַתֹּאמֶר לֵאמֹר: עַתָּה יָדַעְתִּי בְטָב, כִּי צִוָּה יְהוָה אֶת-אֶת-אָבִי, לְבָרוֹת אֶל-הַמִּדְבָּר; כן, וגם אני יודע בוודאות כי ה' הגן על בני, והציל אותם מידיו של לבן, ונתן להם כוח שבאמצעותו יוכלו לבצע את הדבר אשר ציווה עליהם ה'. ואחרי לשון זה דיברה.

9 ויהי שהם שמחו מאוד, והקריבו זבחים ועולות ליהוה; והודו לאלוהי ישראל.

10 ואחרי שהודו לאלוהי ישראל, לקח אבי ליה את הרשומות החקוקות על לוחות הנחושת, וחקר אותן מלכתחילה.

11 והוא ראה שהם מכילים את חמשת ספרי משה, שסיפרו על בריאת העולם, וגם על אדם וחוה, שהיו הורינו הראשונים;

יב וְגַם-יְהוּדִים מֵרֵאשִׁית וְעַד לְהַחֲלִית מַלְכוּת צדקיהו מלך יהודה;

יג וכן נבואות הנביאים הקדושים מראשית ועד תחילת מלכות צדקיהו; וכן נבואות רבות שנאמרו מפי ירמיה.

14 ויהי שאבי, לח"י, מצא גם הוא על לוחות הנחושת אילן יוחסין של אבותיו; לכן ידע שהוא צאצא של דג'וזף; כן, גם יוסף ההוא שהיה בנו של יעקב, אשר נמכר למצרים, ואשר נשמר ביד ה', למען ישמור על אביו יעקב ועל כל בני ביתו שלא יאבדו ברעב.

15 וגם הם גרו מהשבי ומארץ מצרים על ידי אותו אלוהים אשר שמר עליהם.

16 וכך גילה אבי, ליהי, את שושלת אבותיו. וְגַם לָבָן הָיָה מִזְצָא שֶׁל יוֹסֵף, עַל כֵּן שָׁמְרוּ הוּא וּאֲבוֹתָיו אֶת הַבְּרִיכוֹת.

17 ועתה כאשר ראה אבי את כל הדברים הללו, הוא התמלא ברוח והתחיל להתנבא על זרעו.

18 שיצאו לוחות הנחושת הללו אל כל הגויים, המינים, הלשונות והאנשים שהיו מזרעו.

19 לפיכך, הוא אמר כי לוחות הנחושת הללו יאבדו לעולם; הם גם לא צריכים להיות מעומעמים יותר על ידי הזמן. והוא ניבא דברים רבים על זרעו.

20 ויהי כי עד עתה קיימנו אני ואבי את המצוות אשר ציווה אותנו ה'.

21 והשגנו את הרישומים אשר ציווה ה' עלינו, וחקרנו אותם ומצאנו שהם רצויים; כן, אפילו בעל ערך רב עבורנו, עד כדי כך שנוכל לשמר את מצוות ה' לילדינו.

22 לכן, זו הייתה חוכמה באלוהים שנשא אותם איתנו, כשנסענו במדבר אל ארץ ההבטחה.

1 ועתה אני, נפי, אינני מוסר את שושלת היוחסין של אבותי בחלק זה של התיעוד שלי; גם בשום זמן לא אתן את זה על גבי לוחות אלה שאני כותב; כי זה מובא ברשומה שנשמרה על ידי אבי; לכן, אני לא כותב את זה בעבודה זו.

2 כי די לי לומר שאנו צאצאיו של יוסף.

3 ואין זה משנה לי שאני מקפיד לתת דין וחשבון מלא על כל הדברים של אבי, כי לא ניתן לכתוב אותם על הלוחות האלה, כי אני רוצה את החדר שאוכל לכתוב על דברי אלוהים.

4 כי מלוא כוונתי היא שאשכנע אנשים לבוא אל אלוהי אברהם ואלהי יצחק ואלהי יעקב ולהיוושע.

5 לפיכך, את הדברים הנעימים לעולם איני כותב, אלא את הדברים החביבים על אלוהים ואל אלה שאינם מהעולם.

6 לפיכך, אתן פקודה לזרע שלי, שהם לא יכבשו את הלוחות האלה בדברים שאינם ראויים לבני האדם.

1 ועתה הייתי רוצה שתדעו, כי לאחר שסיים אבי לח"י להתנבא על זרעו, קרה ששוב דיבר ה' אליו לאמר כי לא מתאים לו, לח"י. שייקח את משפחתו למדבר לבדו; אלא שיקחו בניו בנות לאישה, כדי שיקומו זרעים לה' בארץ ההבטחה.

2 ויהי כי יהוה ציווה עליו שאני, נפי ואחי, אחזור שוב אל ארץ ירושלים, ולהפיל את ישמעאל ואת משפחתו אל המדבר.

3 ויהי, כי אני, נפי, יצאתי שוב, עם אחיי, אל המדבר לעלות לירושלים.

4 ויהי שעלינו אל בית ישמעאל וזכינו בחסד בעיני ישמעאל עד אשר דיברנו אליו את דברי ה'.

5 ויהי כי ה' ריכך את לבו של ישמעאל וגם את בני ביתו, עד שהם הוציאו את מסעם איתנו למטה אל המדבר אל אוהל אבינו.

6 ויהי שבדרך שנסענו במדבר, הנה למאן ולמואל, ושתיים מבנות ישמעאל, ושני בני ישמעאל ומשפחותיהם, התכופצו נגדנו; כן, נגדי, נפי וסם, ואביהם, ישמעאל, ואשתו ושלוש בנותיו האחרות.

7 ויהי במרד אשר רצו לשוב אל ארץ ירושלים.

8 ועתה, אני, נפי, כואב על קשיות לבם, לכן דיברתי אליהם, ואמרתי, כן, אפילו אל למן ואל למואל: הנה אתם אחי הזקנים, ואיך זה שאתם כל כך קשים ב. לבבותיכם, וכל כך עיוורים בנפשכם, עד כי אתם זקוקים לכך שאני, אחיכם הצעיר, אדבר אליכם, כן, ויהווה לכם דוגמה?

9 איך זה שלא שמעתם לדבר ה'?

10 איך זה ששכחתם שראיתם מלאך ה'?

11 כן, ואיך זה ששכחתם אילו דברים גדולים עשה ה' עבורנו, בהצלתנו מידיו של לבן, וכן שעלינו להשיג את התיעוד?

12 כן, וכיצד שכחת כי ה' יכול לעשות את כל הדברים לפי רצונו, למען בני האדם, אם כך הם מאמינים בו? לכן, הבה נהיה נאמנים לו.

13 ואם כן נהיה נאמנים לו, נשיג את ארץ ההבטחה; ותדעו באיזו תקופה עתידית שדבר ה' יתגשם לגבי חורבן ירושלים; כי כל הדברים אשר דיבר ה' על חורבן ירושלים צריכים להתקיים.

14 כי הנה, רוח ה' מפסיקה במהרה להתאמץ עמם; כִּי הִנֵּה כַּפְסוּ אֶת הַנְּבִיאִים וְאֶת יְרִימִיהוּ הִשְׁלִיכוּ לַכֹּא. והם ביקשו להעלים את חייו של אבי, עד אשר הוציאו אותו מן הארץ.

15 עתה הנה, אני אומר לכם כי אם תשובו לירושלים גם אתם תאבדו עמם. ועתה, אם יש לכם ברירה, עלו אל הארץ, וזכרו את הדברים אשר אני מדבר אליכם, כי אם תלכו, גם אתם תאבדו; כִּי כֹּה מְכַלֶּשֶׁת אוֹתִי רוּחַ יְהוָה לְדַבֵּר.

16 וזה קרה שכאשר אני, נפי, דיברתי את הדברים האלה אל אחי, הם כעסו עלי. ויהי, כי הניחו את ידיהם עלי, כי הנה הם זעמו מאוד, והם כבלו אותי בחבלים, כי ביקשו ליטול את חיי, למען ישאירו אותי במדבר לאכילה. על ידי חיות בר.

17 אך קרה שהתפללתי אל ה', לאמר: הוה, לפי אמונתי אשר בך, תצילני מיד אחיי; כן, אפילו תן לי כוח שאוכל לפוצץ את הרצועות האלה שאיתן אני קשור.

18 ויהי כאשר אמרתי את הדברים האלה, הנה, הרצועות התרופפו מעל ידי ורגלי, ועמדתי לפני אחי, ושוב דברתי אליהם.

19 ויהי כי שוב כעסו עלי וביקשו לשים עלי ידיים; אבל הנה, אחת מבנותיו של ישמעאל, כן, וגם אמה, ואחד מבני ישמעאל, התחננה באחי, עד כדי כך שהם ריככו את לבם; והם אכן חדלו להשתדל לקחת את חיי.

20 ויהי כי הם היו עצבים על רשעותם, עד שהם השתחוו לפני, והתחננו אליי שאסלח להם על הדבר אשר עשו נגדי.

21 והיה כי סלחתי להם בכנות על כל אשר עשו, והדרתי בהם שיתפללו אל ה' אלוהיהם לבקשת סליחה. ויהי כי כן עשו. ואחרי שסיימו להתפלל אל ה' חזרנו במסענו אל אוהל אבינו.

22 ויהי כי ירדנו אל אוהל אבינו. ואחרי שירדו אני ואחי וכל בית ישמעאל אל אוהל אבי, הודו לה' אלהיהם; והקריבו לו זבחים ועולה.

1 ויהי כי אספנו כל מיני זרעים מכל סוג, גם של תבואה מכל סוג וגם של זרעי פירות מכל סוג.

2 ויהי כאשר שהה אבי במדבר, דיבר אלינו לאמר הנה חלמתי חלום; או, במילים אחרות, ראיתי חזון.

3 והנה, בגלל הדבר שראיתי, יש לי סיבה לשמוח באלוהים בגלל א-נפי וגם בגלל סם; כי יש לי סיבה להניח שהם, וגם רבים מזרעם, יינצלו.

4 אבל הנה, עלמן ולמואל, אני ירא מאוד בגללכם; כי הנה, חשבתי שראיתי בחלומי, מדבר אפל וקודר.

5 ויהי וראיתי אדם והוא לבוש בחלוק לבן; והוא בא ועמד לפני.

6 ויהי כי דיבר אלי ויורה לי ללכת אחריו.

7 ויהי שבשעקבתי אחריו ראיתי את עצמי שאני בשממה חשוכה ומשמימה.

8 ואחרי שנסעתי שעות רבות בחושך, התחלתי להתפלל אל ה' כי ירחם עלי, לפי שפע רחמיו הרכים.

9 ויהי לאחר שהתפללתי אל ה' ראיתי שדה רחב ורחב.

10 ויהי, כי ראיתי עץ, שפרי שלו היה רצוי לעשות חריף אחד.

11 ויהי כי יצאתי ואכלתי מתפירתה; וראיתי שזה הכי מתוק, מעל לכל מה שטעמתי אי פעם. כן, וראיתי שהפרי שלו לבן, לעלות על כל הלבנה שראיתי מעודי.

12 וכשאכלתי מפירותיו, מילא את נפשי בשמחה גדולה מאוד; לכן, התחלתי להשתוקק שגם המשפחה שלי תשתתף בזה; כי ידעתי שזה רצוי מעל כל פירות אחרים.

13 וכששכתי את עיני מסביב, כדי אולי לגלות גם את משפחתי, ראיתי נהר מים; והוא רץ לאורך, והוא ליד העץ אשר אכלתי ממנו את הפרי.

14 וראיתי, מאין בא; וראיתי את ראשו מעט משם; ובראשו ראיתי את אמך שריה ואת סם ואת אנפי; והם עמדו כאילו אינם יודעים לאן עליהם ללכת.

15 ויהי כי אותתי אליהם; וכן אמרתי להם בקול גדול שיבואו אלי וישתתו בפרי הרצוי מכל שאר הפירות.

16 ויהי שהם באו אליי ואכלו גם מהפרי.

17 ויהי שרציתי שלמן ולמואל יבואו וישתת גם מהפרי; לכן, הפניתי את עיני לעבר ראש הנהר, כדי שאולי אראה אותם.

18 ויהי כי ראיתי אותם, אך הם לא יבואו אליי ואכלו מהפרי.

19 וראיתי עץ ברזל והוא משתרע על גדת הנהר והוביל אל העץ אשר עמדתי עליו.

20 וגם ראיתי שביל צר וצר אשר בא במוט הברזל עד העץ אשר עמדתי עליו; וְגַם הוּא הוֹלִיךְ עַל-רֹאשׁ הַמִּזְרָה, אֶל-שָׂדֶה גְדוֹלָה וּרְחוּבָה, כְּמוֹ שֶׁהָיָה בָּעוֹלָם.

21 וראיתי אינספור קבוצות של אנשים, שרבים מהם נדחקו קדימה, כדי שיוכלו להשיג את הנתיב שהוביל אל העץ שעל ידו עמדתי.

22 ויהי כי הם יצאו והחלו בנתיב המוביל אל העץ.

23 ויהי כי עלה אפל של חושך; כן, אפילו ערפל גדול מאוד של חושך, עד כדי כך שהחלו בדרך אכן איבדו את דרכם, שהם נדדו והיו מפוצצים.

24 ויהי כי ראיתי אחרים נלחצים קדימה, והם יצאו ותפסו את קצה מוט הברזל; והם דחפו קדימה דרך ערפל החושך, נצמדים למוט הברזל, אפילו עד שיצאו ואכלו מפרי העץ.

25 ואחרי שאכלו מפרי העץ השליכו את עיניהם כאילו היו בושה.

26 וגם הבטתי את עיני מסביב, וראיתי, מעברו השני של נהר המים, בניין גדול ומרווח; וְהוּא עָמְדָה כְּמוֹ בַּקָּרָה, גְּבוֹה מֵעַל הָאָרֶץ.

27 וַיִּמְלֵא בָּעָם, זָקֵן וּבְנוֹעַ, זָכָר וְנִקְבָּה; ואופן לבושם היה משובח ביותר; והם היו במצב של לעג והפנות אצבעותיהם כלפי אלה שבאו ואכלו מהפרי.

28 ואחרי שטעמו מן הפירות נבזו על-פני הלוחמים עליהם; והם נפלו לנתיבים אסורים ואבדו.

29 ועכשיו אני, נפי, לא מדבר את כל דברי אבי.

30 אבל לקצר בכתיבה, הנה, הוא ראה המונים אחרים נלחצים קדימה; וַיָּבֹאוּ וַיִּחְזוּ אֶת קְצוֹת הַשֶּׁמֶד הַבַּרְזֶל; וַיַּחֲזוּ אֶת-דֶּרֶךְ לְמַעְלָה, לְהַחֲזִיקוּ תָּמִיד בְּמֶט הַבַּרְזֶל, עַד שֶׁיָּצְאוּ וַיִּפְלוּ וַיִּשְׁתַּחוּ מִפְּרִי הָעֵץ.

31 והוא גם ראה המונים אחרים חשים את דרכם לעבר הבניין הגדול והמרווח ההוא.

32 ויהי שרבים טבעו במעמקי המזרקה; ורבים אבדו מעיניו, משוטטים בדרכים מוזרות.

33 וגדול ההמון שנכנס לתוך הבניין המוזר ההוא. ואחרי שנכנסו לתוך הבניין ההוא כן הפנו אליי וגם את אלה שאכלו את הפרי אצבע הניזוק; אבל לא שמנו לב אליהם.

34 אלה הם דברי אבי: כי כל אשר שמע אותם, נפלו.

35 ולא אכלו אלמן ולמואל מהפרי, אמר אבי.

36 והיה לאחר שדיבר אבי את כל דברי חלומו או חזונו, שהיו רבים, הוא אמר אלינו, בגלל הדברים האלה אשר ראה בחזון, חשש מאוד ללמן ולמואל; כן, הוא חשש שמא יסולקו מפני ה'.

37 והוא עודד אותם אז בכל הרגש של הורה עדין, שישמעו לדבריו, שאולי ירחם עליהם ה' ולא יגרש אותם; כן, אבי הטיף להם.

38 ואחרי שהטיף להם וגם ניבא להם דברים רבים, ציווה עליהם לשמור את מצוות ה'; והוא הפסיק לדבר אליהם.

1 ואת כל הדברים האלה ראה אבי ושמע ודיבר בשבתו באוהל בבקעת למואל, וכן עוד הרבה דברים שלא ניתן לכתוב על הלוחות האלה.

2 ועתה, כפי שדיברתי על הלוחות הללו, הנה הם אינם הלוחות שעליהם אני עושה דין וחשבון מלא על תולדות עמי; עבור הלוחות שעליהם אני עושה דין וחשבון מלא על עמי נתתי את שמו של נפי; לפיכך, הם נקראים הלוחות של נפי, על שם שמי; וגם הלוחות האלה נקראים הלוחות של נפי.

3 אף על פי כן, קיבלתי מצוות יהוה שאכין את הלוחות הללו, במטרה מיוחדת שיהיה חקוקה דין וחשבון על שירותו של עמי.

4 על הלוחות האחרים צריך להיות חקוק דין וחשבון על מלכות המלכים, ועל המלחמות והמחלוקות של עמי; לפיכך לוחות אלו הם עבור חלק גדול יותר של המשרד; והצלחות האחרים הם חלק גדול יותר של שלטון המלכים והמלחמות והמחלוקות של עמי.

5 לפיכך, ה' ציווה עלי להכין את הלוחות הללו למטרה נבונה בו, אשר תכליתה איני יודע.

6 אבל יהוה יודע את כל הדברים מראשיתם; לפיכך, הוא מכין דרך להגשים את כל מעשיו בקרב בני האדם; כי הנה, יש לו את כל הכוח להגשמת כל דבריו. וכך זה. אָמֵן.

1 ועתה אני, נפי, ממשיך לתת דין וחשבון על הלוחות האלה על ההליכים שלי, ושלטוני ושירותי; לכן, כדי להמשיך עם החשבון שלי, עלי לדבר מעט על הדברים של אבי, וגם על אחיי.

2 כי הנה, לאחר שסיים אבי לדבר את דברי חלומו, וגם להמריץ אותם בכל חריצות, דיבר אליהם על היהודים -

3 שאחרי שהם ייחרבו, אפילו העיר הגדולה ההיא, ירושלים, ורבים ייגרמו בשבי לבבל, על פי זמנו של יהוה, הם יחזרו שוב, וכן, אפילו יוחזרו מהשבי; ואחרי שיוחזרו מהשבי ירשו שוב את ארץ נחלתם.

4 כן, אפילו שש מאות שנה מרגע שאבי עזב את ירושלים, יקים יהוה אלוהים נביא בקרב היהודים - אפילו משיח, או, במילים אחרות, מושיע העולם.

5 וכן דיבר על הנביאים, כמה רבו העידו על הדברים האלה, על המשיח הזה, אשר דיבר עליו, או על גואל העולם הזה.

6 לפיכך, כל האנושות הייתה במצב אבסורדי ונפל, ולעולם לא יצליחו לסמוך על הגואל הזה.

7 וכן דיבר על נביא אשר יבוא לפני המשיח, להכין את דרך ה'.

ח וַיֵּצֵא וַיִּצְעַק בַּמִּדְבָּר אֶת-דֶּרֶךְ יְהוָה אֶת-דֶּרֶךְ יְשֵׁר אֶת-נִכְבּוֹתָיו. כי עומד אחד בכם אשר אינכם מכירים; והוא חזק ממני, שאת בריח נעלו אני לא ראוי לשחרר. והרבה דיבר אבי על הדבר הזה.

9 וַיֹּאמֶר אָבִי שֶׁיִּטְבֹּל בַּבַּתְבָּרָה, עַל-עֶבֶר הירדן; וכן אמר שצריך להטביל במים; אפילו שיטביל את המשיח במים.

10 ואחרי שהטביל את המשיח במים, הוא יראה ויעיד שהטביל את כבש האלוהים, שעליו לקחת את חטאי העולם.

11 ויהי לאחר שדיבר אבי את הדברים הללו, הוא דיבר אל אחי על הבשורה אשר אמורה להיבשר ביהודים, וכן על התמעטות היהודים באמונה. ואחרי שהרגו את המשיח, שיבוא, ואחרי שנהרג, יקום מן המתים ויתגלה ברוח הקודש אל הגויים.

12 כן, אפילו אבי דיבר הרבה על הגויים, וגם על בית ישראל, שישוו אותם כמו עץ ​​זית, שענפיו יתפרקו וייפזרו על כל פני האדמה.

13 לפיכך, הוא אמר שחייבים להוביל אותנו באחדות אל ארץ ההבטחה, להגשמת דבר ה', כדי שנתפזר על כל פני האדמה.

14 ואחרי שיתפזר בית ישראל יתקבצו שוב; או, בסדר גמור, לאחר שהגויים קיבלו את מלאות הבשורה, יש להשתיל את הענפים הטבעיים של עץ הזית, או את הזרמים של בית ישראל, או להגיע לידיעת המשיח האמיתי, אדונם. והגואל שלהם.

15 ולפי לשון זה התנבא אבי ודיבר אל אחי, ועוד דברים רבים אשר איני כותב בספר הזה; כי כתבתי כמה מהם כפי שהיו מועילים לי בספר אחר שלי.

16 וכל-הדברים האלה, אשר דברתי עליהם, נעשו כאשר ישב אבי במעון, בעמק-למואל.

17 והיה לאחר שאני, נפי, לאחר ששמעתי את כל האמירות של אבי, על הדברים אשר ראה בחזיון, וגם הדברים אשר דיבר בכוח רוח הקודש, אשר זכה לכוח. אמונה בבן האלוהים - ובן האלוהים היה המשיח שעתיד לבוא - גם אני, נפי, רציתי לראות ולשמוע ולדעת על הדברים האלה, בכוחה של רוח הקודש, שהיא מתנת אלוהים למרר את מי שמחפשים אותו בחריצות, גם בזמנים של החזקה כמו בזמן שהוא יתגלה בפני בני האדם.

18 כי הוא אותו אתמול והיום ולעד; והדרך ערוכה לכל בני האדם מיסוד העולם, אם כן יחזרו בתשובה ויבואו אליו.

19 כי המבקש ימצא; והמסתורין של אלוהים יתגלו להם, בכוחה של רוח הקודש, גם בזמנים האלה כמו בזמנים של פעם, וגם בזמנים של פעם כמו גם בזמנים הבאים; לפיכך, מסלול ה' הוא סיבוב נצחי אחד.

20 על כן, זכור, איש, על כל מעשיך, תובא למשפט.

21 לפיכך, אם ביקשתם לעשות רע בימי נסיונכם, אז תימצאו טמאים לפני כסא-המשפט של אלוהים; וְאֵין טָמֵא יָכוֹל לִשְׁכֹּן עִם אֱלֹהִים; לפיכך, יש לגרש אתכם לנצח.

22 ורוח הקודש נתן סמכות שאדבר את הדברים האלה, ואל תכחיש אותם.

1 כי קרה לאחר שחפצתי לדעת את הדברים אשר ראה אבי, והאמנתי כי יהוה מסוגל לבשר לי אותם, כאשר ישבתי ושוקל בלבי, נכבשתי ברוח ה'. אדוני, כן, אל הר גבוה מאוד, שמעולם לא ראיתי קודם לכן, ועליו מעולם לא דרכה רגלי.

2 ותאמר אלי הרוח: הנה מה אתה מבקש?

3 ואמרתי: אני רוצה לראות את הדברים אשר ראה אבי.

4 ותאמר לי הרוח: אתה מאמין כי ראה אביך את העץ אשר דיבר עליו?

5 ואמרתי: כן אתה יודע כי אני מאמין לכל דברי אבי.

6 וכשדיברתי את הדברים האלה, קראה הרוח בקול רם לאמר: הושענא לה' אל עליון; כִּי הוּא אֱלֹהִים עַל כָּל-הָאָרֶץ, אֶל-כָּל-הָאָרֶץ, וְעַל-כֹּל. וברוך אתה, נפי, כי אתה מאמין בבנו של האל העליון; לפיכך, תראה את הדברים אשר חפצת.

7 והנה הדבר הזה ינתן לך למטרת, כי לאחר שתראה את העץ אשר נשא את הפרי אשר טעם אביך, גם אתה תראה אדם יורד מן השמים, ותעיד עליו; ואחרי שתהיו עדים לו, תספרו שזהו בן האלוהים.

8 ויהי שהרוח אמרה אלי: הבט! וַאֲנִי הִרְאֶה, וְהִרְאֶה אֶת-עֵץ; וְהָיָה לְעֵץ אֲשֶׁר רָאָה אָבִי; ויופיו היה הרבה מעבר, כן, מופלג מכל יופי; ולבן שלו עלה על לובן השלג המונע.

9 ויהי לאחר שראיתי את העץ, אמרתי לרוח: הנני הראית לי את העץ היקר מכל.

10 ויאמר אלי: מה אתה חפץ?

11 ואמרתי לו: לדעת את-פירושו-כי דיברתי אליו כשם שאדם מדבר; כי ראיתי שהוא בצורת אדם; ובכל זאת, ידעתי שזו רוח ה'; וַיְדַבֵּר אֵלַי כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אִישׁ אֶת זֶה.

12 ויהי ואמר לי: הבט! וְהִרְאִיתִי כַּאֲשֶׁר לְהִסְתַּכֵּל בּוֹ, וְלֹא רָאִיתִי אוֹתוֹ; כי הוא הלך מלפני נוכחותי.

13 ויהי הבטתי וראיתי את העיר הגדולה ירושלים וגם ערים אחרות. וראיתי את העיר נצרת; ובעיר נצרת ראיתי בתולה, והיא הייתה לבנה ויפה במיוחד.

14 ויהי כי ראיתי את השמים פתוחים; וירד מלאך ויעמוד לפני; והוא אמר לי: נפי, מה אתה רואה?

15 ואמרתי לו: בתולה, יפה ויפה מכל הבתולות.

טז וַיֹּאמֶר אֵלַי: יָדַעְתָּ אֶת-הַהִתְנַצֵּת אֱלֹהִים?

17 ואמרתי לו: יודע אני כי הוא אוהב את בניו; עם זאת, אני לא יודע את המשמעות של כל הדברים.

18 ויאמר אלי: הנה הבתולה אשר אתה רואה היא אמו של בן האלוהים כדרך הבשר.

19 ויהי כי ראיתי שהיא נסחפת ברוח; ואחרי שנסחפה ברוח למשך זמן דיבר אלי המלאך לאמר: הבט!

20 והבטתי וראיתי שוב את הבתולה, נושאת ילד בזרועותיה.

21 ויאמר אלי המלאך: הנה כבש האלוהים, כן, גם הבן של האב הנצחי! האם אתה יודע את פשר העץ אשר ראה אביך?

22 ועניתי לו לאמר: כן, אהבת האלוהים היא, אשר מתנזר בלב בני האדם; לכן, זה הכי רצוי מעל כל הדברים.

23 וַיֹּאמֶר אֵלַי לֵאמֹר: וְהַמִּשְׂמְחָה לְנֶפֶשׁ.

24 ואחרי שאמר את הדברים האלה אמר אלי: הבט! וראיתי, וראיתי את בן האלוהים מתקדם בין בני האדם; וראיתי רבים נופלים לרגליו ומשתחוים לו.

25 ויהי כי הבחנתי כי כף הברזל אשר ראה אבי, היא מילת האלוהים, אשר דבקה במעיין המים החי או בעץ החיים; אילו מים הם ייצוג של אהבת אלוהים; וגם ראיתי שעץ החיים הוא ייצוג של אהבת אלוהים.

26 ושוב אמר אלי המלאך: הבט והנה התנשאות אלוהים!

27 וראיתי וראיתי את גואל העולם אשר דיבר עליו אבי; וגם ראיתי את הנביא שצריך להכין את הדרך לפניו. וַיֵּצֵא שַׁה הָאֱלֹהִים וַיִּטְבַּל בּוֹ; ואחרי שהוא הוטבל, ראיתי את השמים פתוחים, ורוח הקודש יורדת מן השמים ותגורר עליו בדמות יונה.

28 וראיתי שהוא יוצא לשרת את העם בעוצמה ובתהילה גדולה; ונאסף ההמונים לשמוע אותו; וראיתי שהוציאו אותו מקרבם.

29 וגם ראיתי בעוד עשר עשרה הולכים אחריו. ויהי שהם נסחפו ברוח מלפני פני, ולא ראיתי אותם.

30 ויהי שוב דבר אליי המלאך לאמר: הבט! והבטתי, וראיתי שוב את השמים פתוחים, וראיתי מלאכים יורדים על בני האדם; וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם.

31 ושוב דבר אלי לאמר: הבט! וראיתי, וראיתי את השה של אלוהים יוצא בין בני האדם. וראיתי המוני אנשים חולים וסובלים מכל מחלות ובשדים וברוחות ערמומיות; וידבר המלאך והראה לי את כל הדברים האלה. והם נרפאו בכוחו של כבש האלוהים; והשדים והרוחות הטמאות נגרשו.

32 ויהי שוב דבר אליי המלאך לאמר: הבט! וַאֲנִי הִרְאֶה, וְהִרְאִיתִי אֶת-הַשָּׁל-אֵלֶּה, כִּי נִקְבַּל הָעָם; כן, בנו של האל הנצחי נשפט מהעולם; וראיתי ונושא תיעוד.

33 ואני, נפי, ראיתי שהוא מורם על הצלב ונהרג על חטאי העולם.

34 ואחרי שהוא נהרג ראיתי את המוני הארץ, כי הם נאספו להלחם נגד שליחי הכבש; כי כך נקראו השנים-עשר על ידי מלאך ה'.

35 ונאסף המוני הארץ; וראיתי שהם בבניין גדול ורחב, כמו הבנין אשר ראה אבי. וַיְדַבֵּר אֵלַי עוֹד מַלְאַךְ ה' לֵאמֹר: הִנֵּה הָעוֹלָם וְחָכְמָתוֹ; כן, הנה בית ישראל התאסף כדי להילחם נגד שנים עשר שליחי הכבש.

36 ויהי שראיתי ונושא עדות, שהבניין הגדול והמרווח היה כבוד העולם; וַיִּפֹּל, וְנִפְלָתוֹ מְאֹד. ושוב דיבר אלי מלאך ה' לאמר: כך יהיה השמדתם של כל העמים, המינים, הלשונות והעם, אשר ילחמו בשנים-עשר שליחי השה.

1 ויהי שהמלאך אמר אלי: הבט והנה זרעך וגם זרע אחיך. וַאֲנִי הִרְאִיתִי וּרְאִיתִי אֶת-אֶרֶץ-הַהִבְטָחָה; וראיתי המוני אנשים, כן, כמספרם כחול הים.

2 ויהי, ראיתי המונים מתאספים למלחמה, זה בזה; וראיתי מלחמות ושמועות מלחמות וטבחים גדולים בחרב בעמי.

3 ויהי כי ראיתי דורות רבים עוברים, כדרך המלחמות והמחלוקות בארץ; וראיתי ערים רבות, אף כי לא ספרתי אותן.

4 ויהי שראיתי ערפול של חושך על פני ארץ ההבטחה; וראיתי ברקים, ושמעתי רעמים ורעידות אדמה וכל מיני קולות רעש; וראיתי את הארץ ואת הסלעים, כי הם קרעים; וראיתי הרים מתפוררים לרסיסים; וראיתי את מישורי הארץ, כי נקרעו; וראיתי ערים רבות שהם שקועים; וראיתי רבים כי נשרפו באש; וְרָאִיתִי רַבִּים אֲשֶׁר נִפְלוּ אֶל הָאָרֶץ מִפְּנֵי רַעְדּוֹ.

5 ויהי לאחר שראיתי את הדברים האלה ראיתי את ניד החושך ויעבור מעל פני האדמה; והנה ראיתי המון שלא נפלו בגלל משפטי ה' הגדולים והנוראים.

6 וראיתי את השמים פתוחים ואת כבש האלוהים יורד מן השמים; והוא ירד והראה את עצמו אליהם.

7 וגם ראיתי ונותן עדות שרוח הקודש נפלה על עשרה אחרים; וְהֵם נִמְצַו אֶת הָאֱלֹהִים, וְנִבְחָרִים.

8 וידבר אלי המלאך לאמר: הנה שנים-עשר תלמידי הכבש, הנבחרים לשרת את זרעך.

9 והוא אמר אלי: אתה זוכר את שנים עשר שליחי הכבש? הִנֵּה הֵם אֲשֶׁר יִדְרֹנוּ אֶת שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטֵי יִשְׂרָאֵל; לפיכך, יישפטו מהם שנים עשר שרי זרעך; כי אתם מבית ישראל.

10 ושנים עשר השרים האלה אשר אתה רואה ישפטו את זרעך. וְהִנֵּה צַדִּיקִים לְעוֹלָם; כי בגלל אמונתם בכבש האלוהים הלבנים שלהם הלבנים בדמו.

11 ויאמר אלי המלאך: הבט! וַאֲנִי הִרְאֶה, וְהִרְאִי, שְׁלֹשָׁה דּוֹרוֹת נוֹתְרִים בְּצֶדֶק; ובגדיהם היו לבנים כמו כבש האלוהים. וַיֹּאמֶר אֵלַי הַמַּלְאָךְ: אֵלֶּה לִבְנוּ בִּדְמוֹ שֶׁל הַשֶּׁה, מִפְּנֵי אֲמוּנָתָם בּוֹ.

12 ואני, נפי, ראיתי גם רבים מהדור הרביעי שהלכו לעולמם בצדק.

13 ויהי כי ראיתי את המוני הארץ מתאספים יחדיו.

14 ויאמר אלי המלאך: הנה זרעך וגם זרע אחיך.

15 ויהי שהבטתי והבטתי באנשי זרעי מתאספים בהמוניהם כנגד זרעי אחי; והם נאספו למלחמה.

16 וַיֹּאמֶר אֵלַי הַמַּלְאָךְ לֵאמֹר הִנֵּה מַעְיָן מַיִם מְעֻלִּים אֲשֶׁר רָאָה אָבִיךָ; כן, הגם, אשר דיבר עליו; ומעמקיו הם מעמקי צל.

17 ואמפי החושך הם פיתוי השטן, אשר מסמא את העיניים ומקשיח את לב בני האדם, ומוביל אותם לדרכים רחבות, כי הם מתים ואובדים.

18 והבניין הגדול והמרווח, אשר ראה אביך, הוא דמיונות הבל וגאוות בני האדם. וְגָדוֹל גָּדוֹל וְנוֹרָא חָצֵל בָּהֶם; כן, אפילו דבר צדקתו של האל הנצחי, והמשיח שהוא כבש האלוהים, שרוח הקודש נושאת עליו תיעוד, מראשית העולם ועד הזמן הזה, ומעתים אלה ואילך ולעולם.

19 ובזמן שהמלאך דיבר את הדברים האלה, ראיתי וראיתי כי זרע אחי נלחם בזרעי, כדבר המלאך; ובגלל גאוות זרעי, וניסיונות השטן, ראיתי שזרע אחיי הכריע את אנשי זרעי.

20 ויהי כי ראיתי וראיתי את אנשי זרע אחי כי הם התגברו על זרעי; ויצאו בהמוניהם על פני הארץ.

21 וראיתי אותם מתאספים בהמון; וראיתי מלחמות ושמועות מלחמות ביניהם; ובמלחמות ושמועות על מלחמות ראיתי דורות רבים חולפים.

22 וַיֹּאמֶר אֵלַי הַמַּלְאָךְ: הִנֵּה אֵלֶּה יִתְדַּלְּלוּ בְּכָפְרָה.

23 ויהי כי ראיתי, לאחר שהצטמצמו מחוסר האמונה, הם הפכו לעם אפל ותועב ולעם מטונף, מלא בבצלות וכל מיני תועבות.

1 ויהי כי המלאך דיבר אלי לאמר: הבט! וראיתי וראיתי הרבה גוים וממלכות.

2 ויאמר לי המלאך: מה אתה רואה? וַאֲמַרְתִּי: הִנְתִּי רַבִּים עַמִּים וּמֶלְכוֹת.

3 וַיֹּאמֶר אֵלַי: אֵלֶּה גּוֹיִם וּמֶלְכוֹת הַגּוֹיִם.

4 והיה שראיתי בקרב אומות הגויים היווצרותה של כנסייה גדולה.

5 והמלאך אמר אלי: הנה נוצרה כנסייה שהיא מתועבת יותר מכל הכנסיות האחרות, אשר הורגת את קדושי האלוהים, כן, ומענה אותם וקושרת אותם, ועושה אותם בעול של ברזל, ו מוריד אותם לשבי.

6 והיה שראיתי את הכנסייה הגדולה והמתועבת הזו; וראיתי את השטן שהוא מייסד אותו.

7 וראיתי גם את הזהב ואת הכסף ואת המשי ואת הארגמן ואת הבלינים הדקיקים ואת כל מיני בגדים יקרים; וראיתי זונות רבים.

8 וידבר אליי המלאך לאמר: הנה הזהב והכסף והמשי והארגמן והששת הדק והבגדים היקרים והזונות הם משאלותיו של הגדול והנתעב הזה. כְּנֵסִיָה.

9 וגם לשבח העולם הם משמידים את קדושי האלוהים ומפילים אותם בשבי.

10 ויהי, ראיתי וראיתי מים רבים; וחילקו בין הגויים מזרע אחי.

11 ויהי שהמלאך אמר אלי: הנה זעם אלוהים על זרע אחיך.

12 וראיתי וראיתי איש בין הגויים אשר מופרד מזרע אחי במים הרבים; וראיתי את רוח האלוהים כי ירדה ועשתה על האדם; וַיֵּצֵא עַל-הַמַּיִם הַרְבֵּה, אֶל-זֶרַע אֶחָי, אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הַמִּתְבָּטְחָה.

13 ויהי כי ראיתי את רוח האלוהים, שהיא משפיעה על גויים אחרים; ויצאו מן השבי, על-המים הרבים.

14 והיה שהבטתי בהמון רב של גויים על תפל ההבטחה; וראיתי את חמת אלהים, כי על זרע אחי; והם התפזרו לפני הגויים ונפגעו.

15 וראיתי את רוח ה' כי היא על הגויים, והם הצליחו וזכו לתפל לנחלתם; וראיתי שהם לבנים, ויפים ויפים מאוד, כמו עמי לפני שנהרגו.

16 והיה, אני, נפי, ראיתי שהגויים שיצאו מהשבי השפילו את עצמם לפני ה'; וכוח ה' היה עמהם.

17 וראיתי כי הגויים אמם נאספים על המים וגם על הארץ למלחמה בהם.

18 וראיתי כי כוח האלוהים עמם, וכן כי זעם האלוהים היה על כל הנאספים נגדם למלחמה.

19 ואני, נפי, ראיתי שהגויים שיצאו מהשבי נחלצו בכוחו של אלוהים מידי כל שאר העמים.

20 והיה, אני, נפי, ראיתי שהם מצליחים בארץ; וראיתי ספר, והוא הוצא ביניהם.

21 ויאמר אלי המלאך: האם אתה יודע את פשר הספר?

22 ואמרתי לו: איני יודע.

23 ויאמר: הנה יוצא מפי יהודי. ואני, נפי, ראיתי את זה; וַיֹּאמֶר אֵלַי: הַסֵּפֶר אֲשֶׁר אַתָּה מַרְאֶה אֶת-הַסֵּפֶר אֲשֶׁר אַתָּה רוֹאֶה אֶת-הַהוּא מַעֲשֶׂה שֶׁל גְּהוּדִים, אֲשֶׁר אֶת-בְּרִית ה', אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל; והוא מכיל גם הרבה מנבואות הנביאים הקדושים; וזהו תיעוד כמו לחריטות אשר על לוחות הנחושת, אלא שאין רבים כל כך; אף על פי כן, הם מכילים את ברית ה' אשר כרת אל בית ישראל; לפיכך, הם בעלי ערך רב לגויים.

24 וַיֹּאמֶר אֵלַי מַלְאַךְ יְהוָה: אַתָּה הִרְאִיתָה שֶׁהַסֵּפֶר יוֹצֵא מִפִּי יְהוּדִי; וכשהיא יצאה מפי יהודי היא הכילה את מלאות בשורת ה', ששנים-עשר השליחים מעידים עליה; והם נושאים עדות על פי האמת אשר בכבש האלוהים.

25 לפיכך, הדברים האלה יוצאים מהיהודים בטהרה אל הגויים, לפי האמת שבאלוהים.

26 ואחרי שהם יוצאים בידם של שנים-עשר שליחי הכבש, מהיהודים ועד לגויים, אתה רואה את היווצרותה של אותה כנסייה גדולה ומתועבת, המתועבת ביותר מכל שאר הכנסיות; כי הנה, הם לקחו מבשורת הכבש חלקים רבים שהם פשוטים ויקרים ביותר; וגם בריתות רבות של ה' לקחו.

27 ואת כל זה עשו למען יעוותו את דרכי ה' הישר, למען יעוור את העיניים ויקשו את לב בני האדם.

28 לפיכך, אתה רואה שאחרי שהספר יצא דרך ידיה של הכנסייה הגדולה והתועבה, יש הרבה דברים פשוטים ויקרים שנלקחו מהספר, שהוא ספרו של שד האלוהים.

29 ואחרי שהדברים הפשוטים והיקרים האלה נלקחו זה יוצא אל כל אומות הגויים; ואחרי שיצא אל כל אומות הגויים, כן, גם על פני המים הרבים אשר ראית עם הגויים אשר יצאו מהשבי, אתה רואה - בגלל הדברים הרבים והפשוטים והיקרים שנלקחו. מתוך הספר, שהיו ברורים להבנת בני האדם, על פי הפשטות אשר בשב האלוהים - בגלל הדברים הללו אשר נלקחו מבשורת הכבש, רבים מאוד עושים. מעד, כן, עד כדי כך שיש לשטן כוח רב עליהם.

30 אף על פי כן, אתה רואה שהגוים שיצאו מהשבי, והונממו בכוח ה' על פני כל שאר העמים, על פני הארץ שהיא בחירה מכל שאר הארצות, שהיא הארץ אשר. ה' אלוהים כרת ברית עם אביך כי יהיה לזרעו לארץ נחלתם; לפיכך, אתה רואה שהאדון האל לא יסבול שהגויים ישמידו כליל את תערובת זרעך, שהם בין אחיך.

31 וגם לא יסבול שהגויים ישמידו את זרע אחיך.

32 גם האדון אלוהים לא יסבול מכך שהגויים יישארו לנצח באותו מצב נורא של עיוורון, שאתה רואה שהם נמצאים בו, בגלל החלקים הפשוטים והיקרים ביותר של בשורת הכבש שנשמרו על ידי אותה כנסייה מתועבת. , שאת היווצרותו ראית.

33 על כן אמר כבש האלוהים: אהיה רחמן אל הגויים, אל ביקורם של שארית בית ישראל במשפט גדול.

34 ויהי כי מלאך יהוה דיבר אליי לאמר: הנה אמר הלה של האלוהים לאחר שפקדתי את שריד בית ישראל - והשארית הזאת שעליה אני מדבר היא זרעך. אבא - לפיכך, לאחר שביקרתי אותם במשפט, והכיתי אותם ביד הגויים, ואחרי שהגויים נכשלו מאוד, בגלל החלקים הפשוטים והיקרים ביותר של בשורת הכבש אשר נשמרו על ידי הכנסייה המתועבת ההיא, שהיא אם הזונות, אומר הכבש - אהיה רחום לגויים ביום ההוא, עד כדי כך שאביא להם, בכוחי, הרבה מהבשורה שלי, שתהיה ברורה ופשוטה. יקר, אמר הכבש.

35 כי הנה, אומר הכבש: אגלה את עצמי לזרעך, כי יכתבו דברים רבים אשר אשרת אותם, אשר יהיו פשוטים ויקרים; ואחרי שזרעך ישמד, ויתמעט בחוסר אמונה, וגם זרע אחיך, הנה הדברים האלה יוסתרו, לצאת אל הגויים, במתנה ובכוח הכבש.

36 ובהם יהיה כתוב אגדתי, נאום הכבש, ואת הנחל שלי ואת ישועתי.

37 ומאושרים הם אשר יבקשו להביא את ציוני ביום ההוא, כי תהיה להם המתנה וכוחה של רוח הקודש; ואם יחזיקו מעמד עד הסוף, יתנפלו ביום האחרון, ויושעו במלכות הכבש הנצחית; ומי יפרסם שלום, כן, בשורת שמחה גדולה, כמה יפים יהיו על ההרים.

38 ויהי כי ראיתי את שארית זרע אחי, וגם את ספרו של כבש האלוהים, אשר יצא מפי היהודי, כי הוא יצא מן הגויים אל שארית. זרע אחי.

39 ואחרי שיצא להם ראיתי בספרים אחרים, שיצאו בכוח הכבש, מהגויים אליהם, לשכנוע הגויים ושארית זרעי אחי, וגם היהודים. אשר היו מפוזרים על כל פני הארץ, כי רישומי הנביאים ושנים עשר השליחים של השה הם אמת.

40 והמלאך דיבר אלי לאמר: הרשומות המדהימות הללו, אשר ראית בקרב הגויים, יבשרו את אמיתות הראשון, שהם משניים-עשר שליחי הכבש, ויודיעו את הדברים הפשוטים והיקרים אשר נלקחו מהם; ויודיע לכל המינים, הלשונות והאנשים, כי הכבש של אלוהים הוא בנו של האב הנצחי, וה-e-מושיע העולם; ושכל בני האדם חייבים לבוא אליו, אחרת לא ניתן להושיע.

41 והם חייבים לבוא לפי המילים אשר יוקם בפי הכבש; ודברי השה יתפרסמו ברשומות זרעך, וכן ברשומות שנים-עשר שליחי הכבש; לפיכך יתבססו שניהם בעצמות; כי יש אלוהים חרוט ורועה אחד על כל הארץ.

42 ויבוא הזמן שהוא יתגלה לכל העמים, גם ליהודים וגם לגויים; ואחרי שהתגלה ליהודים וגם לגויים, אז יתגלה לגויים וגם ליהודים, והתקיעה תהיה ראשונה, והראשונה תהיה אחרונה.

1 ויהי, כי אם ישמעו הגויים ללש האלוהים ביום ההוא שיתגלה בפניהם בדיבורים, וגם בכוח, במעשה ממש, עד להרחקת אבני המום שלהם -

2 ואל-הקשו את לבם על-השת האלוהים, הם יספרו בזרע אביך; כן יספרו בבית ישראל; ויהיו לעם מבורך על הארץ המובטחת לעד; לא יורדו עוד בשבי; וּבֵית יִשְׂרָאֵל לֹא יָבוֹל עוֹד.

3 והבור הגדול הזה, שנחפר עבורם על ידי אותה כנסייה גדולה ומתועבת, אשר נוסדה על ידי השטן וילדיו, כדי שיוכל להוביל את נשמות בני האדם למטה לגיהנום - כן, הבור הגדול הזה שהיה חפרו להשמדת בני אדם יתמלאו באלה שחפרו בו, עד חורבן המוחלט, נאום השה האלוהים; לא הרס הנשמה, אלא השלכתה לתוך הגיהנום ההוא שאין לו סוף.

4 כי הנה זה לפי שבי השטן, וגם לפי צדקת אלוהים, על כל אלה שיעשו לפניו רשע ותועבה.

5 והיה שהמלאך דיבר אליי, נפי, באומרו: הראית שאם הגויים יחזרו בתשובה, יהיה להם טוב; וְגַם אַתָּה יָדַעְתָּ בְּבָרִית יְהוָה אֶל בֵּית יִשְׂרָאֵל; וְגַם שָׁמַעְתָּ אֲשֶׁר שֶׁלֹּא יִתְפָּרֵץ יָמוּת.

6 לפיכך, אוי לגויים אם הם יקשיחו את לבם נגד השה של אלוהים.

7 כִּי יָבֹא הָעֵת, נְאֻם הַשֶּׁלֶה הָאֱלֹהִים, אֲשֶׁר אֶעוֹשֶׂה מְלָאכָה גְדוֹלָה וְנִפְלָאָה בְּבֵית בְּנֵי אָדָם; עבודה שתהיה נצחית, או מחד גיסא או מאידך גיסא - או כדי לשכנע אותם לשלום וחיים נצחיים, או להצלתם לקשי לבם ולעיוורון נפשם להווייתם. הורד בשבי, וגם לחורבן, הן בזמני והן ברוחניות, לפי שבי השטן, שעליו דיברתי.

8 ויהי שכאשר דיבר המלאך את הדברים הללו, הוא אמר אלי: זוכר אתה את ברית האב לבית ישראל? אמרתי לו, כן.

9 ויקרה שהוא אמר לי: הבט, והנה אותה כנסייה גדולה ומתועבת, שהיא אם התועבות, שמייסדה הוא השד.

10 והוא אמר אלי: הנה יש מלבד שתי כנסיות בלבד; האחד הוא כנסיית השה של אלוהים, והטרחה היא כנסיית השטן; לפיכך, מי שאינו שייך לכנסיית השה של אלוהים שייך לכנסייה הגדולה ההיא, שהיא אם התועבות; והיא זונה של כל הארץ.

11 ויהי, הבטתי וראיתי את זונת כל הארץ, והיא ישבה על מים רבים; והיא שלטה בכדור הארץ, בין כל העמים, המינים, הלשונות והאנשים.

12 והיה שראיתי את כנסיית השה של אלוהים, ומספרה היה מועט, בגלל הרשע והתועבה של הזונה היושבת על מים רבים; אף על פי כן, ראיתי שכנסיית הכבש, שהיו קדושי אלוהים, נמצאת גם היא על פני האדמה; וקטנה שלטונם על פני האדמה, מפני רשעת הזונה הגדולה אשר ראיתי.

13 והיה שהבחנתי שהאם הגדולה של התועבות אספה המונים על פני כל הארץ, בין כל אומות הגויים, כדי להילחם בשב האלוהים.

14 והתרחש, אני, נפי, ראיתי את כוחו של הלה של אלוהים, שהוא יורד על קדושי כנסיית הכבש, ועל עם הברית של האדון, שהיו מפוזרים על פני כל פניהם של כדור הארץ; והם היו חמושים בזוהר ובכוח אלוהים בכבוד גדול.

15 וזה קרה שראיתי שזעמו של אלוהים נשפך על אותה כנסייה גדולה ומתועבת, עד כדי כך שהיו מלחמות ושמועות על מלחמות בין כל האומות ומנידות הארץ.

16 וכאשר התחילו להתחולל מלחמות ושמועות על מלחמות בכל הגויים אשר היו לאם התועבות, דיבר אלי המלאך לאמר: הנה חרון אלוהים על אם הזונות; והנה אתה רואה את כל הדברים האלה -

17 וכאשר יגיע יום שבו נשפך זעם אלוהים על אם הזונות, שהיא הכנסייה הגדולה והנתעבת של כל הארץ, שהמייסד שלה הוא השטן, אז, באותו יום, תעשה עבודת האב. התחל בהכנת הדרך לקיום בריתו אשר כרת לעמו אשר מבית ישראל.

18 ויהי כי המלאך דיבר אלי לאמר: הבט!

19 וראיתי וראיתי איש והוא לבוש בחלוק לבן.

20 ויאמר אלי המלאך: הנה אחד משנים-עשר שליחי הכבש.

21 הִנֵּה הוּא יִרְאֶה וַיִּכְתֹּב אֶת-הַמִּשְׁפָּט אֵלֶּה; כן, וגם דברים רבים שהיו.

22 וכן יכתוב על קץ העולם.

23 לפיכך, הדברים אשר יכתוב צודקים ואמיתיים; והנה כתובים בספר אשר ראית יוצא מפי היהודי; ובשעה שיצאו מפי היהודי, או בזמן שיצא הספר מפי היהודי, הדברים שנכתבו היו פשוטים וטהורים, והכי יקרים וקלים להבנת הכל. גברים.

24 והנה הדברים אשר יכתוב השליח הזה של השה הם דברים רבים אשר ראית; והנה את השאר תראה.

25 אבל את הדברים אשר תראה להלן לא תכתוב; כִּי יְהוָה הָאֱלֹהִים הִצִּיט אֶת שְׁלִיחוֹ שֶׁל הַשָּׁלֶה שֶׁיִּכְתֹּב אוֹתָם.

26 וגם אחרים שהיו, להם הראה את כל הדברים, והם כתבו אותם; והם בחתומים לצאת בטהרתם, על פי האמת אשר בכבש, בזמן המיועד של ה', אל בית ישראל.

27 ואני, נפי, שמעתי ונותן עדות ששמו של שליח הכבש היה יוחנן, לפי דבר המלאך.

28 והנה, נאסר עלי, נפי, שאכתוב את שאר הדברים אשר ראיתי ושמעתי; לפיכך די לי הדברים אשר כתבתי; וכתבתי רק חלק קטן מהדברים אשר ראיתי.

29 ואני מעיד כי ראיתי את הדברים אשר ראה אבי, ומלאך ה' הודיע ​​לי.

30 ועתה אני מסיים לדבר על הדברים אשר ראיתי בזמן שנשאתי ברוח; ואם לא כתובים כל הדברים אשר ראיתי, אמת הדברים אשר כתבתי. וכך זה. אָמֵן.

1 ויהי שלאחר שאני, נפי, נסחפתי ברוח וראיתי את כל הדברים האלה, חזרתי לאוהל אבי.

2 ויהי כי ראיתי את אחי והם מתווכחים זה עם זה על הדברים אשר דיבר אליהם אבי.

3 כי הוא באמת דיבר אליהם דברים רבים וגדולים, שקשה היה להבין אותם, אלא שאדם ישאל את ה'; והיו קשים בלבם, על כן לא ראו אל ה' כראוי

4 ועתה אני, נפי, התעצבנתי בגלל קשיות ליבם, וגם בגלל הדברים שראיתי וידעתי שהם חייבים להתקיים באופן בלתי נמנע בגלל רשעותם הגדולה של בני האדם.

5 ויהי כי התגברתי בגלל ייסורי, כי סברתי כי ייסורי היו גדולים יותר מכל, בגלל חורבן עמי, כי ראיתי את נפילתם.

6 ויהי כי לאחר שקיבלתי כוח דיברתי אל אחי, ברצון לדעת מהם את סיבת המחלוקות שלהם.

7 ואמרו: הנה אין אנו יכולים להבין את הדברים אשר דיבר אבינו על ענפי עץ הזית הטבעיים וגם על הגויים.

8 ואמרתי אליהם: האם שאלתם את ה'?

9 ויאמרו אלי: אין לנו; כי ה' אינו מודיע לנו דבר כזה.

10 הִנֵּה אָמַרְתִּי אֲלֵיהֶם: מָה לֹא שׁוֹמְרִים אֶת מִצְווֹת יְהוָה? איך זה שתתפוגג בגלל קשיות לבבך?

11 האם אינכם זוכרים את הדברים אשר אמר ה'? אם לא תקשה את לבבכם ותשאל אותי באמונה, מתוך אמונה שתקבלו, בשקידה בשמירת מצוותי, ודאי יוודעו לכם הדברים הללו. .

יב הנה אני אומר לכם כי בית ישראל הושווה לעץ זית ברוח ה' אשר באבינו; וְהִנֵּה לֹא נִתְבָּרְצוּ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל, וְלֹא חִטְרֵינוּ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל.

13 ועתה, הדבר שאליו מתכוון אבינו לגבי השתלת הענפים הטבעיים באמצעות מלאות הגויים, הוא, שבאחרית הימים, כאשר יתמעט זרענו בחוסר אמונה, כן, במשך שנים רבות. , ודורות רבים אחרי המשיח יתגלו בגוף לבני האדם, אז תבוא המלאות של בשורת המשיח אל הגויים, ומן הגויים אל שארית זרחנו.

14 וביום ההוא יידעו שארית זרתנו כי הם מבית ישראל וכי הם עם ברית ה'; ואז יידעו ויבואו להכרת אבותיהם, וגם להכרת בשורת גואלם, אשר שרתה את אבותיהם על ידו; לפיכך, הם יבואו לידיעת גואלם ולעצם נקודות תורתו, כדי שידעו איך לבוא אליו ולהיוושע.

15 ואז ביום ההוא לא ישמחו וישללו לאלוהיהם הנצחיים, סלעם וישועתם? כן, ביום ההוא, לא יקבלו את הכוח וההזנה מהבן האמיתי? כן, האם הם לא יגיעו לחיקו האמיתי של אלוהים?

16 הנה אני אומר לכם כן; יזכרו שוב בבית ישראל; הם יושתלו, בהיותם ענף טבעי של עץ הזית, לתוך עץ הזית האמיתי.

יז וזהו כוונת אבינו; וכוונתו שלא יבוא אלא לאחר פיזורם על ידי הגויים; והוא מתכוון כי יבוא דרך הגויים, כדי להראות ה' את כוחו לגויים, מעצם הסיבה שהוא ידחה על היהודים או על בית ישראל.

18 לפיכך, לא דיבר אבינו על זרחנו לבדו, אלא גם על כל בית ישראל, בהצביעו על הברית שתתקיים באחרית הימים; אשר כרת ה' לאברהם אבינו לאמר: בזרעך יברכו כל מבני הארץ.

19 ויהי כי אני, נפי, דיברתי אליהם רבות על הדברים האלה; כן, דיברתי אליהם על שיבוץ היהודים באחרית הימים.

20 וחזרתי אליהם על דברי ישעיהו אשר דיבר על יצירת היהודים או בית ישראל; ואחרי שיקומם לא יבלו עוד, ולא יפזרו שוב. וַיְהִי אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי רַבִּים אֶל אֶחָי, וְהֵם שָׁלוֹם וְהִכְפִילוּ עַל יְהוָה.

21 ויהי כי שוב דברו אלי לאמר: מה פירוש הדבר הזה אשר ראה אבינו בחלום? מה פירוש העץ שהוא ראה?

22 ואמרתי להם: זה היה ייצוג של עץ החיים.

23 וַיֹּאמְרוּ אֵלַי: מַה-יּוֹצֵר הַבַּרְזֶל אֲשֶׁר רָאָה אָבִינוּ הַמוֹלִיךְ אֶל הָעֵץ?

24 ואמרתי אליהם כי דבר אלהים הוא; ומי שישמע לדבר ה' ויתחזק בו, לעולם לא יאבדו; גם הפיתויים והחפצים הלוהטים של היריב לא יכלו להשתלט עליהם עד לעיוורון, להוביל אותם אל הרס.

25 לפיכך, אני, נפי, קראתי להם להישמע לדבר ה'; כן, קראתי להם בכל האנרגיות של נשמתי, ובכל הכוח שהיה לי, שהם ישימו לב לדבר האל ויזכרו לקיים את מצוותיו תמיד בכל דבר.

26 וַיֹּאמְרוּ אֵלַי: מַה-פָּזַר הַמַּיִם אֲשֶׁר רָאָה אָבִינוּ?

27 ואמרתי להם כי המים אשר ראה אבי היו זוהמה; וכל כך נבלע דעתו בדברים אחרים, עד שלא ראה את זוהמת המים.

28 ואמרתי להם כי נחל נורא הוא המפריד בין רשעים לעץ החיים וגם בין קדושי האלוהים.

29 ואמרתי להם שזה ייצוג של הגיהנום הנורא הזה, שהמלאך אמר לי שהוא מוכן לרשעים.

30 ואמרתי להם כי ראה גם אבינו כי גם צדקת ה' מבדילה בין רשעים לצדיקים; וְהָיָה זְהוֹרוֹ כְּזֹהֶר שֶׁל אֵשׁ שֶׁל אֵשׁ, שֶׁעוֹלֶה אֶל הָאֱלֹהִים לְעוֹלָם וָעוֹלָם, וְאֵין קוֹץ.

31 והם אמרו אלי: האם דבר זה אומר ייסורי הגוף בימי הדחיה, או שמא פירושו המצב הסופי של הנשמה לאחר מות הגוף הזמני, או האם הוא מדבר על דברים שהם זמניים. ?

32 וזה קרה שאמרתי להם שזה ייצוג של דברים זמניים ורוחניים כאחד; כי צריך לבוא היום שבו יש לשפוט אותם על מעשיהם, כן, אפילו העבודות שנעשו על ידי הגוף הזמני בימי הנסיון שלהם.

33 לפיכך, אם הם יתמידו ברשעתם, עליהם להיות מורחקים גם באשר לדברים הרוחניים, הנוגעים לצדקה; לפיכך, יש להביאם לעמוד בפני אלוהים, כדי להישפט על עבודתם; ואם היו מעשיהם זוהמה הם צריכים להיות מזוהמים; ואם הם מטונפים, חייב להיות שהם לא יכולים לגור במלכות אלוהים; אם כן, גם מלכות האלוהים חייבת להיות מזוהמת.

34 אבל הנה אני אומר לכם, מלכות האלוהים אינה מטונפת, ואין שום דבר טמא לבוא במלכות האלוהים; לפיכך צריך שיהיה מקום של אכזריות מוכן לזה שהוא מטונף.

35 ויש מקום מוכן, כן, אפילו הגיהנום הנורא שעליו דיברתי, והשטן הוא מכין אותו; לכן המצב הסופי של נשמות בני האדם הוא לשכון במלכות אלוהים, או להיגרש בגלל הצדק שעליו דיברתי.

36 לפיכך, הרשעים נדחים מהצדיקים, וגם מאותו עץ חיים, שפירותיו היקרים ביותר והרצויים ביותר מכל שאר הפירות; כן, והיא הגדולה מכל מתנות אלוהים. וכך דברתי אל אחי. אָמֵן.

1 ועתה קרה שלאחר שאני, נפי, סיימתי לדבר עם אחי, הנה הם אמרו לי: הודעת לנו דברים קשים, יותר ממה שאנו מסוגלים לשאת.

2 ויהי כי אמרתי להם כי ידעתי כי דברתי דברים קשים על הרשע, על פי האמת; וְצַדִּיקִיתִי אֶת הַצַּדִּיקִים, וְהַעֲדַתְתִּי כִּי יִהְיֶה לְהִתְרוֹמָא בְּיוֹם הַאחרון; לכן, האשמים לוקחים את האמת כקשה, כי היא חותכת אותם למרכז.

3 ועתה אחי אם הייתם צדיקים והייתם מוכנים לשמוע לאמת ולשמוע לה למען תלכו ישר לפני ה', אז לא הייתם ממלמלים מפני האמת ואומרים: דברים קשים אתה מדבר. נגדנו.

4 ויהי, כי אני, נפי, קראתי לאחי, בכל חריצות, לקיים את מצוות ה'.

5 וַיְהִי כִּי הִצְנִיווּ לִפְנֵי יְהוָה; עד אשר הייתה לי שמחה ותקוות גדולות מהם, שילכו בדרכי צדק.

6 עתה נאמרו ונעשו כל הדברים האלה כאשר ישב אבי באוהל בעמק אשר קרא לו למואל.

7 ויהי שאני, נפי, לקחתי את אחת מבנותיו של ישמעאל לאישה; וכן, אחי לקחו מבנות ישמעאל לאישה; וכן לקח דזורם את בתו הבכורה של ישמעאל לאישה.

8 וכך מילא אבי את כל מצוות ה' אשר ניתנו לו. וגם, אני, נפי, התברכתי מאת ה' מאוד.

9 ויהי כי קול יהוה דיבר אל אבי בלילה וציווה אותו למחרת לצאת למסעו אל המדבר.

10 ויהי כאשר קם אבי בבוקר ויצא אל פתח האוהל, לתדהמתו הגדולה, הוא ראה על האדמה כדור סבב של יצירה מוזרה; והוא היה מפליז משובח. ובתוך הכדור היו שני צירים; והאחד הצביע על הדרך לאן עלינו ללכת אל המדבר.

11 ויהי כי אספנו כל מה שעלינו לשאת אל המדבר, ואת כל שאר המזונות שלנו אשר נתן לנו ה'; ולקחנו זרע מכל סוג אשר נוכל לשאת במדבר.

12 ויהי כי לקחנו את אוהלינו ויצאנו אל המדבר, מעבר לנהר למאן.

13 ויהי כי נסענו במשך ארבעה ימים, קרוב לכיוון דרום-דרום-מזרח, ושוב קבענו אוהלים; ואכן קראנו את שם המקום שעזר.

14 ויהי כי לקחנו את קשתנו ואת חיצינו, ויצאנו אל המדבר להרוג אוכל למשפחותינו; ואחרי שהרגנו אוכל למשפחותינו חזרנו שוב אל משפחותינו במדבר, אל מקום שזר. ואכן יצאנו שוב במדבר, באותו כיוון, תוך שמירה על החלקים הפוריים ביותר של המדבר, שהיו בגבולות ליד ים סוף.

15 ויהי כי נסענו במשך ימים רבים, הורגנו אוכל בדרך, בקשתותינו ובחיצינו ובאבנינו ובמתלים שלנו.

16 ואכן עקבנו אחר כיווני הכדור, שהוביל אותנו לחלקים הפוריים יותר של המדבר.

17 ואחרי שנסענו במשך ימים רבים, הקמנו אוהלים למשך זמן, כדי שנוכל שוב לנוח ולהשיג מזון למשפחותינו.

18 ויהי כשאני, נפי, יצאתי להרוג אוכל, הנה שברתי את קשתי, שהייתה עשויה פלדה עדינה; ואחרי ששברתי את קשתי, הנה אחי כעסו עלי בגלל אובדן קשתי, כי לא השגנו אוכל.

19 ויהי שחזרנו בלי אוכל למשפחותינו, ובהיותנו עייפים מאוד בגלל מסעם, הם סבלו הרבה בגלל מחסור באוכל.

20 ויהי שלמן ולמואל ובני ישמעאל החלו למלמל מאוד, בגלל סבלם ותלאותיהם במדבר; וכן התחיל אבי למלמל נגד ה' אלוהיו; כן, וכולם היו עצובים מאוד, אפילו שהם מלמלו נגד ה'.

21 עתה התרחש שאני, נפי, לאחר שסבלתי מאחי בגלל אובדן הקשת שלי, וקשתותיהם איבדו את מקורותיהן, זה התחיל להיות קשה מאוד, כן, עד כדי כך שלא יכולנו להשיג מזון.

22 והיה, אני, נפי, דיברתי הרבה אל אחי, כי הם הקשו את לבם שוב, אפילו עד להתלונן על יהוה אלוהיהם.

23 ויהי, כי אני, נפי, יצרתי מעץ קשת, ומקל ישר, חץ; לפיכך, התחמשתי בקשת ובחץ, בקלע ובאבנים. ואמרתי לאבי: לאן אלך להשיג אוכל?

24 ויהי שהוא שאל את יהוה, כי הם השפילו את עצמם בגלל דברי; כי אמרתי להם דברים רבים באנרגיה של נשמתי.

25 ויהי שקול יהוה בא אל אבי; והוא באמת נגעל בגלל מלמולו נגד ה', עד כדי כך שהוא הורד אל מעמקי הצער.

26 ויהי כי קול ה' אמר אליו: הבט בכדור והנה הדברים הכתובים.

27 ויהי כאשר ראה אבי את הדברים הכתובים על הכדור, הוא פחד ורעד מאוד, וגם אחי ובני ישמעאל ונשותינו.

28 והיה, אני, נפי, ראיתי את המצביעים שהיו בכדור, שהם פעלו לפי האמונה והחריצות והקשבה שנתנו להם

29 וגם היה כתוב עליהם כתב חדש שהיה ברור לקריאה, אשר נתן לנו הבינה על דרכי ה'; ונכתב ושונה מעת לעת, לפי האמונה והשקידה אשר נתנו לו. וכך אנו רואים שבאמצעים קטנים ה' יכול להביא דברים גדולים.

30 ויהי שאני, נפי, עליתי למעלה אל ראש ההר, לפי ההנחיות שניתנו על הכדור.

31 ויהי כי הרגתי חיות בר, עד כדי כך שהשגתי מזון למשפחותינו.

32 ויהי ששבתי אל אוהלינו, נושאי את הבהמות אשר הרגתי; ועתה כאשר ראו כי השגתי מזון, כמה גדולה הייתה שמחתם! וַיְהִי, שֶׁהִתְנַעֲלוּ לִפְנֵי יְהוָה, וְהוֹדוֹת לוֹ.

33 ויהי שחזרנו במסענו, כשנסענו כמעט באותו מסלול כמו בתחילה; ואחרי שנסענו במשך ימים רבים חזרנו להקים אוהלים, למען נתעכב לפרק זמן.

34 ויהי כי ישמעאל מת ונקבר במקום אשר נקרא בנחום.

35 ויהי כי בנות ישמעאל התאבלו מאוד על אובדן אביהן ועל נבכיהן במדבר; וַיִּקְמְרוּ אֶל אָבִי כִּי הוֹצִיא אוֹתָם מֵאֶרֶץ יְרוּשָׁלָ ִם לֵאמֹר: מת אבינו; כן, ונדדנו הרבה במדבר, וסבלנו הרבה צער, רעב, צמא ועייפות; ואחרי כל הסבל הזה אנחנו חייבים לגווע במדבר איתם

רעב.

36 וכך הם מלמלו נגד אבי וגם נגדי; ורצו לשוב לירושלים.

37 ויאמר למאן ללמואל וגם לבני ישמעאל: הנה, הבה נהרוג את אבינו, וגם את אחינו נפי, אשר לקח עליו להיות ברולר שלנו ולמורה שלנו, שהם אחיו הגדולים.

38 כעת, הוא אומר שהאדון דיבר איתו, וגם מלאכים שירתו אותו. אך הנה, אנו יודעים כי הוא משקר לנו; והוא אומר לנו את הדברים האלה, והוא עושה דברים רבים על ידי אומנויות ערמומיות שלו, כדי שיטעה את עינינו, לחשוב אולי שיוביל אותנו לאיזה מדבר מוזר; ואחרי שהוביל אותנו, חשב לעשות את עצמו למלך ולשליט עלינו, שיעשה עמנו כרצונו ורצונו. ואחרי האופן הזה עורר אחי למאן את לבם לחרבן.

39 ויהי כי יהוה היה איתנו, כן, אפילו קול ה' בא ודיבר אליהם הרבה דברים, והרגיז אותם מאוד; ואחרי שנייסרו בקול ה' הם החזירו את כעסם וחזרו בתשובה על חטאיהם, עד כדי כך שה' חזר ויברך אותנו באוכל, שלא אבדנו.

1 ויהי, שוב חזרנו במסענו במדבר; ואכן נסענו כמעט מזרחה מאותה עת ואילך. ואנו נסענו והתרגלנו בצער רב במדבר; והנשים שלנו אכן ילדו ילדים במדבר.

2 וכל כך גדולות היו יכולות ה' עלינו, עד שבזמן שהיינו חיים על בשר כבד במדבר, נשותינו העניקו הרבה מיניקה לילדיהן, והיו חזקות, כן, כמו הגברים; והם התחילו לשאת את מסעותיהם בלי מלמול.

3 וכך אנו רואים שיש לקיים את מצוות אלוהים. ואם כן שבני האדם מקיימים את מצוות ה' הוא מזין אותם ומחזק אותם, ומספק אמצעים שיוכלו לקיים את הדבר אשר ציווה אותם; לכן, הוא סיפק לנו אמצעים בזמן ששהינו במדבר.

4 ואנחנו התגוררנו במשך שנים רבות, כן, שמונה שנים במדבר.

5 ואנו באנו אל הארץ אשר קראנו שפע, בגלל פירותיה הרבים וגם דבש בר; וְכָל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הוּכְנוּ מִן ה', למען לא נאבד. וראינו את הים אשר קראנו לו איראנטום, אשר, לפי פירוש, מים רבים.

6 ויהי כי חנו אוהלינו על שפת הים; ולמרות שסבלנו ייסורים רבים וקשיים רבים, כן, אפילו עד כדי כך שאיננו יכולים לכתוב את כולם, שמחנו מאוד בבואנו לחוף הים; וַיִּקְרָאנוּ אֶת-הַמָּקוֹם רַב, מִפְּנֵי פְּרִיו הַרבות.

7 ויהי שלאחר שהייתי, נפי, בארץ השפע במשך ימים רבים, בא אליי קול ה' לאמר: קום והולך אל ההר. ויהי, קמתי ועליתי אל ההר, וקראתי אל ה'.

8 ויהי כי יהוה דיבר אלי לאמר: אתה תבנה ספינה, לפי האופן אשר אראה לך, כדי לשאת את עמך על פני המים האלה.

9 ואמרתי: אדוני, לאן אלך כדי למצוא עפרות להותך, ולעשות כלים לבניית הספינה כדרך אשר הראית לי?

10 ויהי כי ה' אמר לי לאן עלי ללכת למצוא עפרות, כדי שאוכל להכין כלים.

11 ויהי, כי אני, נפי, עשיתי מפוח שבעזרתו ניתן לפוצץ את האש, מעורות של חיות; ואחרי שעשיתי מפוח למען יהיה לי מה לפוצץ את האש, היכתי שתי אבנים יחד כדי להעלות אש.

יב כִּי לֹא סָבַל יְהוָה עַד-כָּתָם, שֶׁנַּעֲשֶׂה אֵשׁ רַבָּה, בַּמִּסְעֵנוּ בַּמִּדְבָּר; כִּי אָמַר: אֲנִי מַתְקִיק אֶת מִזְכְּךָ, וְלֹא תִשְׁלִים אוֹתוֹ;

יג וְגַם-אֶהְיֶה לָכֶם לְמוֹדֵר בַּמִּדְבָּר; ואכין את הדרך לפניכם אם כן תשמרו את מצוותי; לפיכך, ככל שתשמרו את מצוותי, תובלו אל הארץ המובטחת; ותדעו כי על ידי מובילים אתכם.

14 כן, וה' אמר גם כי: לאחר הגעתכם לארץ המובטחת, תדעו כי אני, ה', באלוהים; וכי אני, ה', גאלתי אותך מחורבן; כן, כי הוצאתי אתכם מארץ ירושלים.

15 לפיכך, אני, נפי, השתדלתי לקיים את מצוות האדון, והזמנתי את אחי לנאמנות וחריצות.

16 ויהי כי יצרתי כלים מהעפרה אשר נמסתי מן הסלע.

17 וכאשר ראו אחי כי אני עומד לבנות ספינה, הם החלו למלמל נגדי, לאמר: אחינו טיפש, כי הוא חושב שהוא יכול לבנות ספינה; כן, והוא גם חושב שהוא יכול לחצות את המים הגדולים האלה.

18 וכך התלוננו אחיי נגדי ורצו שלא יעבדו, כי לא האמינו שאוכל לבנות ספינה; הם גם לא יאמינו כי הוריתי על ידי ה'.

19 ועתה קרה שאני, נפי, עצוב מאוד בגלל קשיות ליבם; ועתה כאשר ראו כי התחלתי להתעצב שמחו בלבם, עד אשר שמחו עלי לאמר: ידענו כי אינכם יכולים לבנות ספינה, כי ידענו כי חסר לכם משפט; לכן, אינך יכול לבצע עבודה כה גדולה.

20 ואתה דומה לאבינו, הובלת בדמי לבו האווילים; כן הוציא אותנו מארץ ירושלים, ונדדנו במדבר שנים רבות אלו; והנשים שלנו עמלו, בהיותן גדולות עם ילדים; והם ילדו ילדים במדבר וסבלו הכל, מלבד מוות; וטוב היה שמתו לפני יציאתם מירושלים מאשר יסבלו את היסורים הללו.

21 הנה שנים רבות אלו סבלנו במדבר, אשר עתה היינו נהנים מנכסינו ומארץ נחלתנו; כן, ואולי היינו שמחים.

22 ונדע כי העם אשר בארץ ירושלים היה עם צדיק; כי שמרו את חוקי ה' ואת משפטיו ואת כל מצוותיו, על פי תורת משה; לפיכך, אנו יודעים שהם עם צדיק; וַיִּשְׁפֹּט אֹתָם אָבִינוּ וְהוֹלִיחֵנוּ כִּי שָׁמַעְנוּ אֶת-דְבָרָיו; כן, ואחינו דומה לו. ואחרי לשון זה מלמלו אחי והתלוננו עלינו.

23 ויהי, אני, נפי, דיברתי אליהם לאמר: האם אתם מאמינים שאבותינו, שהיו בני ישראל, היו מובלים מידיהם של המצרים אלמלא שמעו אל המצרים. דברי ה'?

24 כן, האם אתם חושבים שהיו מובלים משעבוד אילולא ציווה יהוה את משה שיוציאם משעבוד?

25 עתה אתם יודעים כי בני ישראל היו עבדים; ואתם יודעים שהם היו עמוסי מטלות, שהיו קשות לשאת; לפיכך, אתם יודעים שחייב להיות דבר טוב עבורם, שיוציאו אותם משעבוד.

26 עתה אתם יודעים כי משה נצטווה מאת ה' לעשות את העבודה הגדולה ההיא; וידעתם כי במילתו נחלקו מי ים סוף הנה והנה, והם עברו על אדמה יבשה.

27 אבל אתם יודעים כי טבעו מצרים בים סוף אשר צבאות פרעה.

28 וגם אתם יודעים כי אכלו אותם במדבר.

29 כן וגם אתם יודעים כי משה בדברו בכוח האלוהים אשר בו עלה על הסלע ויצאו מים למען ישרו בני ישראל את צמאונם.

30 ולמרות שהובילו אותם, יהוה אלוהיהם, גואלם, הולך לפניהם, מוביל אותם ביום ומאיר להם בלילה, ועושים למענם את כל הדברים שראוי לאדם לקבל, הם הקשו את לבם. עיוורו את נפשם, ורשמו נגד משה ונגד האלוהים האמיתי והחי.

31 ויהי כי לפי דברו הרס אותם; וּכְדִבְרָתוֹ הוּא דָּמֶם אוֹתָם; ולפי דברו עשה להם הכל; ולא נעשה דבר מלבד דברו.

32 ואחרי שחצו את נהר הירדן עשה אותם גבורים להרחקת בני הארץ, כן, לפיזורם לחורבן.

33 ועתה, האם אתם חושבים שבני הארץ הזאת, אשר היו בארץ ההבטחה, אשר גורשו על ידי אבותינו, האם אתם חושבים שהם היו צדיקים? הנה אני אומר לכם, לא.

34 האם אתם חושבים שאבותינו היו בחירה יותר מהם אילו היו צדיקים? אני אומר לכם, לא.

35 הִנֵּה יְהוָה מַחְמִיד כָּל-בָּשָׂר בְּאֶחָד; זוהר זוהר חביב על אלוהים. אבל הנה, העם הזה דחה כל דבר אלוהים, והם בשלו בעוונות; ומלא זעם אלהים היה עליהם; וַיְקַלֵּל יְהוָה אֶת-הָאָרֶץ עֲלֵיהֶם, וּבָרֵךְ אֶת-אֲבֹתֵינוּ; כן, הוא קילל את זה עליהם עד להשמדתם, והוא בירך את זה לאבותינו כדי להשיג את כוחם עליו.

36 הנה, יהוה ברא את הארץ כדי שתהיה מיושבת כבת אחת; וברא את-בניו לרשתו.

37 והקים גוי צדיק וישמיד את גוי הרשעים.

38 והוליך את הצדיקים אל ארצות יקרות ואת הרשעים ישמיד ויקלל להם את הארץ למענם.

39 הוא מושל בשמים, כי כסאו הוא, והארץ הזאת היא הדום שלו.

40 והוא אוהב את אלה שיהיו לו לאלוהיהם. הִנֵּה, הוּא אָהַב אֶת אֲבוֹתֵינוּ, וְהִכָּרֵת אִתָּם, וְאַף אַבְרָהָם, יִצְחָק וְדָעוֹב; וַיִּזְכֹּר אֶת הַבְּרִיתִים אֲשֶׁר כָּרֶת; לכן, הוא הוציא אותם מארץ מצרים.

41 ויצר אותם במדבר במטהו; כִּי הֵחֲזוּ לְבָבָם, כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתֶם; ויצר אותם ה' מפני עוונם. הוא שלח ביניהם בנחשים מעופפים לוהטים; ואחרי שננשכו הכין דרך לרפאם; והעמל שהיה עליהם לבצע היה להסתכל; ובגלל פשטות הדרך, או קלותה, היו רבים שנספו.

42 והם הקשו את לבם מעת לעת, ועשו רעה נגד משה, וגם נגד אלוהים; אף על פי כן, אתם יודעים שהם הובלו על ידי כוחו שאין שני לו אל ארץ ההבטחה.

43 ועכשיו, אחרי כל הדברים האלה, הגיע הזמן שהם הפכו רשעים, כן, כמעט עד הבשלה; וְלֹא יָדַעְתִּי, אֶלָּא הֵם בַּיּוֹם הַזֶּה לְהִשְׁחִיד; כִּי יוֹדַעְתִּי שֶׁיּוֹם יָבֹא בַדַּאי יוֹם שֶׁיִּהְיֶה לְהַחֲרִידוּ, אֶלָּא מְעֻטִּים רַק, שֶׁיוֹלְכוּ לַשָּׁבָה.

44 על כן, יהוה ציווה על אבי שיצא אל המדבר; וגם היהודים ביקשו ליטול את נפשו; כן, וגם ביי ביקשו ליטול את נפשו; לפיכך רוצחים אתם בלבבותיכם ואתם דומים להם.

45 אתם מהירים לעשות עוון אבל אטים לזכור את ה' אלוקיכם. ראיתם צמיד, והוא דיבר אליכם; כן שמעתם את קולו מעת לעת; והוא דיבר אליכם בקול דומם, אך הרגשתם בעבר, כי לא הצלחתם להרגיש את דבריו; לפיכך, הוא דיבר אליכם כמו קול הרעם, אשר גרם לאדמה לרעוד כאילו היא מתפצלת.

46 וגם אתם יודעים שבכוח דברו הכל יכול הוא יכול לגרום לאדמה שהיא תעבור; כן, ואתם יודעים שבדברו הוא יכול לגרום למקומות הגסים להיות חלקים, ומקומות חלקים ישברו. הו, אם כן, מדוע אתם יכולים להיות כה קשים בלבכם?

47 הִנֵּה נַפְשִׁי קְרוּעָה מִסְעוֹרוֹת מִפְּנֵיכֶם וְלִבִּי נֶגַע; אני חושש שמא תגרשו לעד. הנה, אני מלא ברוח אלוהים, עד כי למבנה שלי אין כוח.

48 ועתה קרה שכאשר דיברתי את הדברים האלה הם כעסו עלי, ורצו להשליך אותי אל מעמקי הים; ובצאתם להניח את ידיהם עלי דברתי אליהם לאמר: בשם האל הכול יכול אני מצווה אתכם שלא תיגעו בי, כי מלאתי בכוח אלוהים עד כלות. בשרי; ומי שישים את ידיו עלי יבמל כקנה יבש; וְהוּא יִהְיֶה כֹּל לְפָנֵי כֹּחַ אֱלֹהִים, כִּי יִהְיֶה אֱלֹהִים.

49 ויהי שאני, נפי, אמרתי להם שלא ימלמלו עוד נגד אביהם; וכן לא ימנעו ממני את מלאכתם, כי ה' ציווה עלי לבנות ספינה.

50 ואמרתי אליהם: אילו ציווה אותי אלוהים לעשות את כל הדברים יכולתי לעשות אותם. אם יצווה אותי לומר למים האלה, תהיה לך אדמה, היא תהיה אדמה; ואם הייתי אומר את זה, זה ייעשה.

51 ועתה, אם לאדון יש כוח כה גדול, והוא חולל כל כך הרבה ניסים בקרב בני האדם, איך זה שהוא לא יכול להורות לי שאני צריך לבנות ספינה?

52 ויהי, שאני, נפי, אמרתי דברים רבים לאחיי, עד שהם נבהלו ולא יכלו להיאבק בי; לֹא יָעְזוּ לָשִׂים אֶת יָדֵיהֶם עָלַי וְלֹא יִגְעוּ בִּי בְּאִצְעוֹתֵיהֶם, אֲפִלּוּ יָמִים רַבִּים. כעת הם לא העזו לעשות זאת פן יקמלו לפני, כה חזקה הייתה רוח האלוהים; וכך זה עשה עליהם.

53 ויהי כי יהוה אמר אלי: הושט שוב ​​את ידך אל אחיך, והם לא יקמלו לפניך, אלא אזעזע אותם, נאום ה', ואת זה אעשה כדי שידעו. כי אני ה' אלוהיהם.

54 ויהי הושטתי את ידי אל אחי, והם לא קמלו לפני; אֲבָל יְהוָה נָטַל אוֹתָם כַּדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר.

55 ועתה, הם אמרו: אנו יודעים בוודאות כי ה' עמך, כי אנו יודעים כי כוחו של ה' הוא שטלטל אותנו. וַיִּפְלוּ לְפָנַי וַיִּתְעַמְּדוּ לִסְתַחֲדָה לִי, אֲבָל לֹא סָבַלְתִּי אוֹתָם לֵאמֹר: אֲנִי אֲחִיךָ, וְאַחֲרֶיךָ הַקָּטָן; לפיכך, עבד את ה' אלוהיך, וכבד את אביך ואת אמך, למען יאריכוך ימיך בארץ אשר ייתן לך ה' אלוקיך.